מדריך משפטי: סכנת הפספוס הרפואי בחדרי מיון עמוסים בשעת חירום 

בימי לחימה, חדרי המיון (המלר"ד) בבתי החולים פועלים תחת לחץ בלתי נתפס. הצוותים הרפואיים, עובדים סביב השעון כדי להציל חיים. אולם, המציאות המחקרית והמשפטית מוכיחה כי דווקא תחת עומסים חריגים וקשב המופנה לפצועי טראומה, גדל דרמטית הסיכון לטעויות אנוש ולפספוס של נורות אזהרה רפואיות בקרב מטופלי השגרה.

אנו במשרדנו נתקלים לא אחת בתיקים טרגיים של רשלנות רפואית שבהם חולים פנו למיון עם תלונות "שגרתיות" לכאורה – כאבי ראש עזים, כאבים בחזה או סחרחורות – ושוחררו לביתם עם משככי כאבים, רק כדי לגלות שעות ספורות לאחר מכן כי עברו אירוע מוחי או התקף לב שהוחמץ. בתיקי רשלנות רפואית, הוכחת האבחון המאוחר נשענת על השאלה: האם "הרופא הסביר" בנסיבות העניין היה צריך לחשוד בקיומה של בעיה חמורה יותר ולהפנות לבדיקות עזר? מעבר לכך: האם תהליך ה"אבחנה המבדלת", בה בוחרים משלל האבחנות האפשריות את האבחנה הנכונה ונותנים טיפול נכון, הסתיים באופן ראוי, או שמא הרופא, גם אם בלחץ הזמן, "בחר" באבחנה הנכונה, אולי, ברוב המקרים, אבל לא במקרה שלכם.

כדי להגן על עצמכם ועל יקיריכם מבחינה רפואית ומשפטית גם יחד, הקפידו על מספר כללים כאשר אתם מגיעים למיון בימים אלו:

ראשית, התעקשו להיבדק על ידי רופא מומחה. במקרים של חשד לאירוע נוירולוגי או לבבי, בדיקה על ידי מתמחה עמוס או אח עשויה שלא להספיק.

שנית, אל תוותרו על בדיקות הדמיה אם התסמינים אינם חולפים. שאלו את הרופא המטפל במפורש האם נדרש CT או MRI כדי לשלול סכנת חיים.

שלישית והכי חשוב – בדקו את מכתב השחרור. ודאו שכל התלונות שהשמעתם תועדו בכתב. רישום חסר (שנובע במקרים רבים מתוך "סימון המטרה" תוך הזכרת התלונות המתאימות לאבחנה שבחר הרופא, בלבד) עלול לפגוע ביכולתכם להוכיח בהמשך כי הצוות הרפואי לא התייחס ברצינות לכלל התסמינים.

הפוסט אינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני על ידי עורכי דין.