מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. למומחים רפואיים נודע מקום של כבוד בתביעות בגין נזקי גוף. כדי להוכיח את הנכות הרפואית והנכות התפקודית, על מנת לקבל פיצוי, יש להוכיח את הליקויים באמצעות מומחים רפואיים. בתיקי רשלנות רפואית, התובע אף צריך להביא חוות דעת רפואית שתבסס את נושא הרשלנות הרפואית, ואילו הנתבע – הכופר באחריות – יצטרך להביא חוות דעת נגדית.
מתי נדרש מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט?
בתיקי תאונות דרכים, הצדדים אינם מגישים חוות דעת רפואיות, אלא בית המשפט (על סמך החומר הרפואי הלכאורי), ממנה מומחים מטעמו. למשל, אם התובע סבל משבר, בית המשפט ימנה אורטופד, אם הוא נזקק לטיפולים פסיכיאטריים, בית המשפט ימנה פסיכיאטר, ואילו אם הוא טוען שנגרמה לו פיברומיאלגיה (ויכול להראות על כך ראשית ראיה). בית המשפט ימנה ראומטולוג (חריג לכך, הוא במקרה שמדובר בנכות שנקבעה על פי דין, כגון תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה בה התובע קיבל נכות מהביטוח הלאומי. ואז נכות זו תחייב).
לא רק התובע יכול לבקש מינוי מומחה: גם הנתבע יכול לבקש מינוי מומחה, למשל, כדי להראות שלתובע הייתה צפויה תוחלת חיים נמוכה ממילא.
סיבה נוספת – שספק אם נוהגים לפיה – היא בקשת התובע למנות מומחה על נכות קודמת שהייתה לו. כדי למנוע ניכוי הקצבאות שהוא מקבל מביטוח לאומי מסכום הפיצוי (מאחר והוא מקבל אותן, או חלקן, בגין נכות שאינה קשורה לתאונה).
אף שהצדדים יכולים לחקור את המומחה שמונה, הרי שברוב המכריע של המקרים, בית המשפט מאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעמו, מתוך הנחה-השערה שמדובר בגורם אובייקטיבי.
בתאונות דרכים מדובר בפרקטיקה הנובעת מהחוק. האם זו פרקטיקה ראויה?
האם כדאי לאמץ אותה בתיקים רגילים של נזקי גוף, והאם כדאי לצדדים להסכים להצעה מטעם בית המשפט שהוא ימנה מומחה מטעמו (הצעה שבמקרים רבים, מעבירה את ההכרעה למומחה ו"חוסכת" מבית המשפט את הצורך להקדיש זמן להתלבטות)?
מדובר תמיד בהימור, ובמיוחד בתיקי רשלנות רפואית. בתיקי רשלנות רפואית, דן בית המשפט במחלוקת בין רופאים.
במקרים רבים מדובר בהכרעה בין אסכולות שונות. אם בית המשפט מינה מומחה שדוגל באסכולה של המומחה מטעם התובע, "זכה" התובע בהימור, ואם הוא בחר במומחה שמאמין באסכולה אחרת, "זכה" הנתבע.
דברים אלה לא נוגעים רק לנושא האחריות, אלא גם לקביעת הנזק: לא רק שיש מומחים "קמצנים" ויש מומחים "רחבי לב". אלא שמעבר לכך. קיימות גם אסכולות בתחום הנזק: יש מומחים שסוברים שתוחלת חיים של נפגע היא דומה לאדם בריא (דבר המגדיל את הפיצוי) ויש שסוברים שקיים קיצור ניכר.
דברים אלה, למשל, זכו להבלטה בתיק תקדימי בו ייצגנו נפגעת (רופאת שיניים) שנפגעה ממכת עגלה במרכול. הנפגעת אובחנה לאחר מכן כסובלת מפיברומיאלגיה. המומחה מטעם התובעת, טען בלהט שטראומה יכולה לגרום לפיברומיאלגיה.
לעומת זאת המומחה מטעם המרכול טען שדבר זה הוא בלתי אפשרי. ככל שבית המשפט היה ממנה מומחה מטעמו, היה הדין מוכרע באופן אקראי לפי זהות המומחה. במקום זאת, בית המשפט שמע את החקירות והחליט כי קיים קשר סיבתי.
האם המסקנה היא שבכל פעם אין למנות מומחה מטעם בית המשפט? קיימות דעות שונות בעניין זה.
במקרים בהם מדובר בשאלת נזק בלבד, ללא קושי בקביעת הקשר הסיבתי, לא ניתן לפסול פרקטיקה זו.
בכל מקרה, כדאי ששני הצדדים יבדקו בציציות המומחה ואולי יגיעו להסכמה על מומחה שמקובל על שניהם.
