האם ישנם אחראים לארוע הזה שניתן להגיש נגדם תביעה? בשל מעשה רצוני (אולי ניסיון התאבדות) של אדם אחר? האם ניתן לתבוע את המשטרה, אשר פגשה את הבנות בסיטואציה דומה שבועיים קודם לכן, אך הצליחה לשכנע את אותן לרדת מהגג? האם אפשר לחייב את המוסד הסגור שאליו הופנתה אחת הבנות לאחר האירוע הקודם, ושחרר אותה?
כל המדינה נחשפה בימים האחרונים למקרה של שתי נערות צעירות שקפצו, האחת אל מותה, מבנין נטוש במתחם היקב הישן בראשון לציון. אף שדומה שמלוא הפרטים טרם התבררו, הרי שהאירוע הקשה מעלה את השאלה הרחבה יותר: האם ישנם אחראים לארוע הזה שניתן להגיש נגדם תביעה? בשל מעשה רצוני (אולי ניסיון התאבדות) של אדם אחר? האם ניתן לתבוע את המשטרה, אשר פגשה את הבנות בסיטואציה דומה שבועיים קודם לכן, אך הצליחה לשכנע את אותן לרדת מהגג? האם אפשר לחייב את המוסד הסגור שאליו הופנתה אחת הבנות לאחר האירוע הקודם, ושחרר אותה?
אף שהעובדות אינן ברורות במקרה הספציפי, הרי שניתן לומר שעל פי פסיקת בתי המשפט בעבר, ניתן לחייב בפיצויים בשל מעשה התאבדות של אדם אחר. כך, למשל, במקרה בו ייצגתי בעבר, נער קפץ אל מותו לאחר ששוחרר לחפשה מבית חולים פסיכיאטרי ושהה בקרב בני משפחתו. בית המשפט פסק שהשחרור התעלם מניסיון אובדני קודם ומהעובדה שבני המשפחה לא יכלו ממש לשמור באופן הדוק על הנער. במקרה אחר, אישה קפצה מגג של בית, לאחר שעזבה באין מפריע את המחלקה הסגורה בה הייתה אמורה להיות. במקרה זה, פסק בית המשפט העליון שבית חולים אחראי לכך כיוון שלא נתן משקל מספיק לנורות האזהרה לגבי האפשרות שהיא תנקוט בצעד שכזה. טענת בית החולים שהאוטונומיה של החולה מחייבת השלמה עם החלטתו ליטול את חייו שלו, נדחתה.
במקרים רבים, ההחלטה של אדם להתאבד, היא לא שקולה ואינה משקפת את הרצון האמיתי שלו ואת האוטונומיה האמיתית שלו. אכן, לאחרונה נחשף הציבור בישראל להחלטתו של חתן פרס נובל, פרופ' דניאל כהנמן, לסיים את חייו, לאחר ששקל את הדברים והחליט שזה רצונו. אך אין זה המקרה הנפוץ. מרבית ההתאבדויות הו בשל מצוקה רגעית קשה או בשל חוסר יכולת (למשל בשל מחלה פסיכיאטרית), לשקול את השיקולים האמיתיים. בוודאי כאשר מדובר בנערות צעירות, שהדין אפילו אינו מעניק להן את הזכות להחליט בעצמן על ניתוח שהם רוצות לעבור, וקל וחומר ביחס לבגירים.
במקרים רבים מדובר בזעקת עזרה, דווקא לאחר שהגורמים שהיו אמורים לסייע, כשלו בתפקידם. אי אפשר לומר שחייל שנחשף למחזות זוועה ונמצא בטראומה, "מחליט" בצורה שקולה לסיים את חייו. האצבע המאשימה, ועמו תביעת הפיצויים, צריכה להיות מופנית למי שלא התייחס לנורות האזהרה הרבות.
לעיתים מדובר בחיוב של גופים האמונים על הטיפול הנפשי. כך, למשל, פסיכיאטר או בית חולים פסיכיאטרי, יכול לימצא אחראי. אכן, פסיכיאטר לא יכול לכפות אשפוז, אך במידה שהמטופל מסרב לאשפוז ועלול לפגוע בעצמו או באחרים, עליו לפנות לפסיכיאטר המחוזי, שלו היכולת להורות על אשפוז בכפייה. במקרה אחד אכן הייתה פניה לפסיכיאטר המחוזי, אשר לא ערך בדיקה מתאימה, דבר שהוביל לכך שהמטופל רצח את בעלת הבית שלו. תביעה כנגד הפסיכיאטר המחוזי הביאה לתשלום משמעותי מטעם המדינה.
