הפוסט מומים מולדים הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.

לידת ילד בריא ("היריון בעוולה") – לפעמים משמעת גם כתביעת נזיקין

תביעת נזיקין. גם סיבות אישיות אחרות יכולות להביא לחוסר רצון לילדים. בכלל, או באותו זמן. בפרט. למשל, כאשר בני הזוג אינם רוצים ילדים, או לא רוצים עוד ילדים כי די להם בילדים שכבר נולדו להם. בין אם בשל גיל ההורים. ובין אם בשל חוסר יכולת כלכלית לפרנס עוד ילדים.

,ייתכן גם שבני הזוג אינם רוצים ילדים באותו שלב. כגון בשל רצון לקדם קריירה. לימודים. מילגה. או עבודה יוקרתיים שזכו בהם. ואשר ירדו לטמיון אם יוולד ילד באותו זמן.

מצבים אלה מביאים בני זוג לשימוש באמצעי מניעה:

חלק מאמצעי המניעה הם אף אמורים להביא לתוצאה ברורה. כגון קשירת חצוצרות או צינור זרע. חלק מהם הם פחות החלטיות. כגון שימוש בהתקן תוך רחמי, גלולות או קונדום.

הטענות של בני הזוג, בדרך כלל, הם כנגד יצרני אמצעי המניעה. אך לעיתים מדובר רק ברצון של אחד מבני הזוג להימנע מילדים: ייתכן ובני הזוג מסוכסכים, אך אחד מהם סבור שאם ייוולד ילד, אזי בן הזוג השני יצטרך לחדש את הקשר הזוגי. בהקשר זה אף יש לכלול "גניבת זרע", כאשר אחד מבני הזוג מטעה את השני וגורם להיריון שאינו רצוי לו או לה.

מה קורה כאשר נולד ילד לא רצוי? נושא זה מעורר דילמות אתיות לא פשוטות:

האם מן הראוי לעודד הורים לטעון שילד בריא אינו רצוי? האם מן הראוי להטיל אות זה על הילד? לעומת זאת, ילדים הם לא תמיד שמחה, והיריון יכול להביא לתוצאות חמורות לבני הזוג או לאחד מהם, שלא ברצונם. יש להביא בחשבון גם את הצד של נותן השירות: הרופא שביצע את קשירת החצוצרות (בתשלום), לא טען אז שאין מקום להגביל את הילודה, ויצרן הקונדום הפגום, מתפרנס היטב דווקא ממניעת ילודה ומכירת קונדומים; היעלה על הדעת שכאשר השירות או המוצר נכשל, הם לפתע יטענו שלידת ילד בריא אינו נזק?

עניין זה לא הגיע לבית המשפט העליון, ובבתי משפט השלום והמחוזי, נחלקו הדעות. חלק מהשופטים נתנו משקל רב יותר לכך שלא ניתן לומר שילד בריא הוא נזק (וקבעו רק שההורים זכאים לפיצוי לא גבוה בגין "פגיעה באוטונומיה") וחלקם קבעו שהתקיימה עוולה נזיקית, ואף חייבו את המוסד הרפואי לשלם הוצאות גידול הילד עד הגיעו לגיל 18, אך מתוך הטיה שילדים בריאים הם שמחה, לא נתנו פיצוי להורים בגין כאב וסבל, בשל העובדה שחייהם נהפכו על פניהם.

לפחות בישראל, לא נעשתה אבחנה מה הסיבות לחוסר הרצון להולדה:

האם זה רצון קבוע? האם זמני? או האם עם בן הזוג הספציפי? האם בגלל שהורים אומרים לעצמם שאין להם אמצעים כלכליים ולכן לא רוצים להביא ילד לעולם (ועכשיו המעוול "חייב" אותם לגדל ילד בסכומים נמוכים)? האם בגלל שההורים חששו להוליד ילד – רצוי מאוד – בגלל שהם חששו שיהיה חולה במחלה גנטית, ביצעו קשירת חצוצרות שנכשלה, אבל לאחר מכן נולד ילד שאינו חולה?

להרחבה בנושא הולדה בעוולה ראו אסף פוזנר, עוולות טרום לידתיות: הילד הרצוי והילד הבלתי רצוי (הוצאת נבו, 2019).

הפוסט לידת ילד בריא ("היריון בעוולה") כתביעת נזיקין הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.

כל מה שנחוץ לקראת תביעות בגין גילוי סרטן השד באיחור

לשם בחינת הרשלנות, יהיה צריך לשאול האם האישה התלוננה על גוש בשד, ועניין זה לא נבדק.

גילוי סרטן השד. במקרים שונים יהיה גם מקום לתבוע בגין אי הפניה לממוגרפיה או לביצוע ביופסיה. הבודקת רקמה חשודה (וקיימים מקרים שאף יהיה מקום לבדוק האם לא הייתה רשלנות בפיענוח הממוגרפיה או בביצוע הביופסיה).

יהיה מקום לשאול. האם היה מקום להתייחס מלכתחילה לאישה בצורה מיוחדת וזהירה יותר. למשל בשל קיומה של מחלת הסרטן במשפחתה. רופא אמור לברר ולדובב את המטופלת גם בעניין זה. כמו כן יהיה מקום לשאול האם לא היה מקום לשלוח את האישה לבדיקה גנטית. שכן ידועים גנים שונים המגדילים – בצורה ניכרת – את הסיכון לחלות בסרטן השד.

במקרה ואכן נמצא הגן אצל האישה או מחלה במשפחתה הקרובה. אמורה היא לעבור בדיקות תכופות כדי לוודא שמגלים את המחלה (אם תפרוץ) במועד המוקדם ביותר, ואף להעמידה על אפשרות לכריתה של השדים והשחלות, דבר המפחית את הסיכון לחלות במחלת הסרטן.

תביעות אחרות אפשריות, נובעות מדרך מתן האינפורמציה למטופלת, על כך שהיא חולה בסרטן השד.

באחד מהמקרים שנדון בבית המשפט העליון. נקבע שעורך הממוגרפיה מסר מידע בצורה טכנית. דבר שלא אפשר לאישה לדעת שהיא חולה בסרטן השד. וכי המכון אף נמנע מלהעביר את התוצאה לרופא המפנה.

האישה לא פנתה לרופא, מתוך הבנה (מוטעית) שאין לה סרטן.

המכון כמו גם הרופא המפנה (שלא התעניין בתוצאות הבדיקה) נמצאו אחראים. במקרים אחרים. מתן מידע בצורה מוטעית יכול לגרום לנזקים אחרים. במקרה אחד שנדון בבית משפט השלום. נמסר מידע לחולה באופן לא ברור ושגרמה לכך שהוא סבר שמצבו הוחמר (למרות שההיפך היה הנכון). ולכן הוא שם קץ לחייו. גם במקרה זה נקבעה האחריות של המוסד ששלח את המידע בדואר.

מן הראוי לזכור, שהמוסד הרפואי או הרופא. אינם אחראים לעצם קיומה של המחלה. אלא לאיחור באבחונה והנזקים הנובעים מכך. לשם כך יש לבחון את מידת האיחור בגילוי. ועד כמה איחור זה השפיע על התוצאה. איחור גדול יטה את הכף לכך שחלק ניכר מהנזקים הם כתוצאה מהרשלנות. ואף עשוי להביא לכך שכל הנזק ייוחס לרשלנות. ויחייב את הרופא לשלם בפיצויים.

במקרים שקשה לשער מה הייתה הפרוגנוזה. אם היו מגלים את המחלה במועד (שכן הגידולים גדלים בקצב שונה) קיימת אף אפשרות לחייב את בית החולים להוכיח מה הייתה הפרוגנוזה המקורית. ולהטיל עליו אחריות ככל שלא יוכל (ובדרך כלל לא יוכל) לעמוד במשימה זו.

הפוסט תביעות בגין גילוי סרטן השד באיחור הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.

המדריך המלא של עורך דין פוזנר לתביעות בנושא מחלת ה-CF

מחלת ה-CF. לכל אדם יש שני אללים כאשר אחד מהם הוא מקבל מאביו ואחד מהם מקבל מאימו. ולכן אם שני ההורים הם נשאים, יש סיכוי של 25% שהוא יהא חולה (היינו 50% שיקבל אלל פגום מאביו ו-50% שיקבל מאימו). 50% שיהיה נשא (שיקבל גן פגום מאחד מהוריו וגן בריא מההורה השני) ו-25% שיהיה בריא.

משרד הבריאות ממליץ על ביצוע בדיקות נשאות גנטית להורים (והם אף כלולים בסל הבריאות). אם יודעים ששני ההורים נשאים, ניתן לבדוק אם העובר יהא חולה בבדיקת מי שפיר או סיסי שליה (ואז לבצע הפסקת היריון) או לבצע במסגרת הפריה חוץ גופית (הפריית מבחנה, IVF) שבמסגרת מחזירים עוברים לרחם. בדיקה של העוברים המוחזרים (בדיקת טרום השרשה, PGD) ולהחזיר רק עוברים בריאים.

ככל שנולד יילוד עם CF, ואף , שכמובן, הרופא לא אחראי לעצם המחלה ניתן לשקול הגשת תביעה:

כיוון שחובה על הרופא להמליץ על ביצוע בדיקות נשאות. הרי שאם כך לא נעשה. ניתן לשקול תביעה בגין לידת היילוד. אך גם אם בוצעה בדיקת נשאות. ונמצא שרק אחד מההורים הוא נשא (ועל כן, לכאורה, הילוד לא יכול להיות חולה, שכן מההורה הלא נשא, יקבל אלל בריא) תצטרכו לבצע את הדבר הבא :

יש לשקול האם לא היה צריך להמליץ על בדיקות נוספות:

מוכרות אלפי מוטציות על הגן שגורם ל-CF. בפועל, במסגרת בדיקות הנשאות הסטנדרטיות נבדקות רק 14 מוטציות שכיחות (המהוות 97% של חולי ה-CF בקהילה היהודית ממוצא אשכנזי והרבה פחות בקהילות אחרות). ולכן תוצאה שלילית לא נותנת ממצא מוחלט שהנבדק אינו נשא. אם ידוע שאחד מההורים הוא נשא. כדאי לוודא שבן הזוג השני אינו נשא (גם למוטציות חריגות). על ידי ריצוף הגן ובדיקת כלל המוטציות. דברים אלה נכונים גם אם ידועה מחלת CF במשפחה. דבר המעלה את האפשרות ש"מסתובבות" בה מוטציות.

ככל שידוע שבני הזוג נשאים. ניתן לשקול גם הגשת תביעה בגין אי המלצה על מי שפיר או סיסי שליה. או בדיקת טרום השרשה. המלצה על הפריה חוץ גופית מלווה בבדיקות טרום השרשה. חשובה במיוחד. ביחס לבני זוג שמבחינה דתית או מוסרית לא יהיו מוכנים לשקול הפסקת היריון.

תביעה בגין לידת יילוד עם CF, היא תביעה של "הולדה בעוולה". שההורים יכולים להגיש בתוך 7 שנים מיום שנודע להם שהיילוד הוא חולה ב-CF. והיא כוללת תביעה בגין ההוצאות היתרות הנובעות מהמחלה. וכן כאב וסבל של ההורים.

תביעות נוספות אפשריות בגין CF, נובעות מאי טיפול ראוי למי שכבר אובחן כחולה, או איחור באבחון. כיום קיימות תרופות יקרות המשפרות ביותר את הפרוגנוזה שחלקן מצויות בסל הבריאות. אי מתן תרופה או אי המלצה על תרופה (גם אם היא מחוץ לסל הבריאות), יכולה לזכות את היילוד עצמו בזכות תביעה, שכן נמנעו ממנו חיים בריאים יותר.

הפוסט תביעות נזיקין בגין מחלת ה-CF הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.

הפוסט תביעות הורים בגין הולדה בעוולה הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.

מתי נדרש מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט?

בתיקי תאונות דרכים, הצדדים אינם מגישים חוות דעת רפואיות, אלא בית המשפט (על סמך החומר הרפואי הלכאורי), ממנה מומחים מטעמו. למשל, אם התובע סבל משבר, בית המשפט ימנה אורטופד, אם הוא נזקק לטיפולים פסיכיאטריים, בית המשפט ימנה פסיכיאטר, ואילו אם הוא טוען שנגרמה לו פיברומיאלגיה (ויכול להראות על כך ראשית ראיה). בית המשפט ימנה ראומטולוג (חריג לכך, הוא במקרה שמדובר בנכות שנקבעה על פי דין, כגון תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה בה התובע קיבל נכות מהביטוח הלאומי. ואז נכות זו תחייב).

לא רק התובע יכול לבקש מינוי מומחה: גם הנתבע יכול לבקש מינוי מומחה, למשל, כדי להראות שלתובע הייתה צפויה תוחלת חיים נמוכה ממילא.

סיבה נוספת – שספק אם נוהגים לפיה – היא בקשת התובע למנות מומחה על נכות קודמת שהייתה לו. כדי למנוע ניכוי הקצבאות שהוא מקבל מביטוח לאומי מסכום הפיצוי (מאחר והוא מקבל אותן, או חלקן, בגין נכות שאינה קשורה לתאונה).

אף שהצדדים יכולים לחקור את המומחה שמונה, הרי שברוב המכריע של המקרים, בית המשפט מאמץ את חוות הדעת של המומחה מטעמו, מתוך הנחה-השערה שמדובר בגורם אובייקטיבי.

בתאונות דרכים מדובר בפרקטיקה הנובעת מהחוק. האם זו פרקטיקה ראויה?

האם כדאי לאמץ אותה בתיקים רגילים של נזקי גוף, והאם כדאי לצדדים להסכים להצעה מטעם בית המשפט שהוא ימנה מומחה מטעמו (הצעה שבמקרים רבים, מעבירה את ההכרעה למומחה ו"חוסכת" מבית המשפט את הצורך להקדיש זמן להתלבטות)?

מדובר תמיד בהימור, ובמיוחד בתיקי רשלנות רפואית. בתיקי רשלנות רפואית, דן בית המשפט במחלוקת בין רופאים.
במקרים רבים מדובר בהכרעה בין אסכולות שונות. אם בית המשפט מינה מומחה שדוגל באסכולה של המומחה מטעם התובע, "זכה" התובע בהימור, ואם הוא בחר במומחה שמאמין באסכולה אחרת, "זכה" הנתבע.

דברים אלה לא נוגעים רק לנושא האחריות, אלא גם לקביעת הנזק: לא רק שיש מומחים "קמצנים" ויש מומחים "רחבי לב". אלא שמעבר לכך. קיימות גם אסכולות בתחום הנזק: יש מומחים שסוברים שתוחלת חיים של נפגע היא דומה לאדם בריא (דבר המגדיל את הפיצוי) ויש שסוברים שקיים קיצור ניכר.

דברים אלה, למשל, זכו להבלטה בתיק תקדימי בו ייצגנו נפגעת (רופאת שיניים) שנפגעה ממכת עגלה במרכול. הנפגעת אובחנה לאחר מכן כסובלת מפיברומיאלגיה. המומחה מטעם התובעת, טען בלהט שטראומה יכולה לגרום לפיברומיאלגיה.

לעומת זאת המומחה מטעם המרכול טען שדבר זה הוא בלתי אפשרי. ככל שבית המשפט היה ממנה מומחה מטעמו, היה הדין מוכרע באופן אקראי לפי זהות המומחה. במקום זאת, בית המשפט שמע את החקירות והחליט כי קיים קשר סיבתי.

האם המסקנה היא שבכל פעם אין למנות מומחה מטעם בית המשפט? קיימות דעות שונות בעניין זה.
במקרים בהם מדובר בשאלת נזק בלבד, ללא קושי בקביעת הקשר הסיבתי, לא ניתן לפסול פרקטיקה זו.
בכל מקרה, כדאי ששני הצדדים יבדקו בציציות המומחה ואולי יגיעו להסכמה על מומחה שמקובל על שניהם.

הפוסט מינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.