הפוסט הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.

על אף בטיחותם הרבה של החיסונים, צפוי אחוז קטן ביותר מהמתחסנים לסבול מנזקים בריאותיים | אוי שהמדינה תחזק את אחריותה לנפגעי החיסונים, תוך יצירת הסדרים שיובילו לפיצוי אמיתי לכל נפגע.

לצפייה בכתבה שפורסמה ב"מעריב online" ביום 25/08/2025 לחצו על הקישור

הפוסט האם המדינה מתנערת מאחריותה לנפגעים מהחיסונים הניתנים על ידה? הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.

בשבוע שעבר המדינה כולה נחשפה לטרגדיה קשה, שבה אוריאל נורי ז"ל, עובד גן החיות התנ"כי ומי שטיפל בנמרים, הותקף למוות על ידי נמר. אף שפרטים שונים מהפרשה פורסמו בכלי התקשורת, הרי שטרם קיימת הכרעה סופית אשר תקבע מה היה מקור התקלה שאפשרה לנמר להיות בסביבתו של אוריאל. עם זאת, דומה שמדובר בסוג האירועים שהשאלה לגביהן היא לא האם יש אשם אלא מי האשם. במסגרת זו, ועל אף הקושי הרגשי הכרוך בכך, לא יהיה מנוס מלבדוק גם האם לאוריאל היה חלק באשמה, ואם כן – אזי האם הדבר ינוכה מסכום הפיצויים שמשפחתו תוכל לקבל.

שאלה אחרת מעניינת, היא מה הזכאות של מעגלים נוספים, אפשריים, שנפגעו. לפי הפרסומים, לאירוע המחריד נחשפו גם מבקרים שהיו בגן החיות. חשיפה זו יכולה לגרום לרגשות קשים, ולעיתים אף לנכות נפשית. דברים דומים נכונים ביחס לעובדים אחרים בגן החיות, שעבדו לצד אוריאל וחווים אובדן משמעותי. לכך אפשר אפילו להוסיף את הציבור הכללי, שייתכן ונחשף לסרטונים מדירי שינה מהאירוע. האם כל האנשים האלה יכולים לטעון שנגרם להם נזק ולבקש פיצוי במסגרת תביעה?

מדובר בשאלה כללית בדיני הפיצויים, בארץ ובעולם. ניתן להכיר בכך שכל אירוע מסוג זה יוצר "מעגלי נזק" של צופים, קרובי משפחה, ידידים ועמיתים לעבודה או לספסל הלימודים, שעוברים חוויה קשה. חלק מהם סובל יותר בשל היותו קרוב לנפגע, חלק סובל בשל אירועים קודמים שחוו בעצמם ודומים לאירוע הנוכחי, וכמובן שכל אדם מגיב בצורה אחרת, בהתאם לעמידותו או אי עמידותו הנפשית. למרבה הצער, לא ניתן לתת לכל מי שנפגע פיצויים, אחרת סכומי הפיצויים ירקיעו שחקים אם כל אירוע נזיקי (ואפילו פשוט) יהפוך לאירוע רב נפגעים.

פתרון אחד הוא לתת לכולם "משהו". פתרון שכזה ננקט לפני כמה שנים על ידי בית משפט בצרפת, בתביעה שהגישו מעריצים של מייקל ג'קסון נגד רופאו, בטענה שהוא אחראי למות אלילם, שגרם להם לעוגמת נפש רבה. בצד ההכרה במעמדם כנפגעים, נפסק לכל אחד מהם סכום מזערי של יורו אחד. הדין הישראלי הוא שונה: הוא מבדיל בין "נפגעים ישירים" ל"נפגעים עקיפים", שלא נפגעו בגופם. אלה האחרונים יהיו זכאים לפיצויים רק אם מתמלאים מספר תנאים מצטברים. אחד מהתנאים נוגע למשמעות הפגיעה ומחייב שלנפגע נגרמו מעל ל-10% נכות פסיכיאטרית לצמיתות, עם הגבלה תפקודית.

רובנו, גם כאשר אנו נחשפים לאירועים קשים, לא סובלים מנכויות שכאלה. אך הקושי של הצופים והחברים לקבל פיצויים נעוץ בתנאי מצטבר אחר: על התובעים להיות קרובי משפחה מדרגה ראשונה של הנפגע. רק במקרים חריגים של קשר אינטימי צמוד, היו בתי המשפט מוכנים לשקול הרחבה של מעגל הנפגעים. בעניין זה הדין האנגלי לדוגמה, הוא גמיש יותר ומוכן להכיר במי ששררו בינם לבין הנפגע יחסי "אהבה וחיבה". במצב כזה, בית המשפט האנגלי מוכן לשקול (גם אם התביעה נדחתה שם) את הקשר בין חברים ששתו ביחד בירה במשך עשרות שנים לבין הנפגע. מאחר שיש להניח שהצופים בגן לא היו קרובי משפחה של אוריאל, הרי שהדין הישראלי לא יכיר בפגיעתם.

האם ניתן לעקוף את הדין בדרכים אחרות? הפסיקה הייתה מוכנה, במקרים מסוימים, להכיר בצופים באירועים קשים כ"נפגעים ישירים", הזכאים לפיצוי בדיוק כמו הנפגע עצמו, אם הם חששו לחייהם. אכן, מהודעת הגן עולה שלמרבה השמחה לא נשקפה סכנה לאף אחד מהמבקרים, אולם ייתכן שמבחינה סובייקטיבית צופים (ובעיקר ילדים) חששו לחייהם. אפשרות אחרת היא ניסיון להיכנס למישור החוזי בין המבקרים בגן לבין הגן, או לתנאי ההעסקה בין הגן כמעסיק, לעובדים אחרים.

הכותב הוא עו"ד, מייסד משרד ד"ר אסף פוזנר, מומחה לנזיקין ולרשלנות רפואית.

לקראית הכתבה כפי שפורסמה באתר "וואלה" ביום 10.8.2025 לחצו על הקישור

הפוסט תקיפת הנמר בגן החיות: האם ילדים וצופים שנחשפו לאירוע זכאים לפיצוי? הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.

לנפגע בתאונה בארץ יהיה הרבה יותר יקר להוכיח אשמה של יצרן רכב בתאונה. למה דווקא נהג ללא ביטוח חובה יכול להרוויח מהמצב ומה היה הסכום הגבוה ביותר ששולם כפיצוי על תאונה

בתחילת החודש חייב חבר מושבעים בפלורידה את חברת טסלה לשלם פיצויים בסך של 243 מיליון דולר בגלל תאונה קטלנית. נהג טסלה, שהפעיל את ה"טייס האוטומטי" ברכב, שאמור למנוע תאונה, לא בלם את הרכב כאשר חצה צומת ברמזור אדום פרגע ברכב שלידו עמדו אישה שנהרגה ובן זוגה שנפצע באורח קשה.

טסלה חויבה בתשלום של 200 מיליון דולר בגלל שבקרת השיוט האדפטיבית שלה לא עמדה בדרישות ובהבטחה שלה, וב-42.6 מיליון דולר על חלקה באחריות לתאונה, כשליש מהסכום שדרשו התובעים באותו סעיף.

מה יקרה כאשר תתרחש תאונה כזאת בישראל? בארץ נוסעות כבר 28 אלף מכוניות טסלה עם 'טייס אוטומטי', ועוד מאות אלפים מיצרנים אחרים עם מערכות בטיחות אקטיבית ברמות שונות של נהיגה אוטונומית, שאחראיות על בלימה, הסטת הגה ועוד. התשובה, אולי המפתיעה, היא שבדרך כלל יצרנית הרכב, גם אם היא רשלנית, לא תשלם כלום.

על פי הדין בארץ בתביעות תאונות דרכים הנוסעים ונהג יכולים לתבוע אך ורק את חברת הביטוח של הרכב שבו נסעו או הרכב שפגע בהם, בהיותם מחוץ לרכב. כל הגורמים האחרים, כמו עירייה שהתרשלה באחזקת הכביש, או רופא שהתרשל בטיפול בנפגע מהתאונה לא ישלמו דבר. החוק הזה נועד במטרה למנוע משפט ארוך, בו כל נתבע יזרוק את האחריות על גורם אחר.

חריג לעניין זה קיים רק במקרה ולנהג אין ביטוח חובה תקף. אף שקיימת חובה חוקית לביטוח, הרי שבמקרים לא מועטים נהגים נוהגים בלי ביטוח תקף, בין אם מאחר שלא ביטחו מלכתחילה, בין אם איחרו או שכחו לחדש ואפילו מקרים בהם הם נוהגים ללא רישיון נהיגה בתוקף. במקרה כזה, אומנם הנוסעים והולכי הרגל יקבלו פיצוי מקרנית (הקרן הממשלתית), אך הנהג עצמו שלא מבוטח, לא יוכל לקבל פיצוי בגין נזקיו. יותר מזה, קרנית תתבע ממנו את הסכומים ששילמה לנפגעים האחרים.

מי שיתבע על פי דיני הנזיקין הרגילים את יצרנית הרכב ואת העירייה, יצטרך להוכיח שהם התרשלו וגרמו לתאונה. כמו כן, הוא יצטרך להתמודד עם טענות שגם לן יש אשמה כלשהי בתאונה.

אבל בצד הקשיים אלה, יש גם בשורה טובה: נהג שלא ביטח את עצמו, גם יוצא "מורווח". בעוד שמי שמבוטח ותובע על פי דיני תאונות דרכים, הפיצוי בגין אובדן ההשתכרות מוגבל לשילוש השכר הממוצע במשק, ומשולם לפי שכר נטו, הרי שהתובע הלא מבוטח אינו מוגבל בסכומים כלשהם, והפיצוי הוא גבוה יותר, כיוון שהוא תבע תביעת נזיקין רגילה.

ואכן, לאחרונה, בית המשפט המחוזי מרכז פסק לנהג אופנוע לא מבוטח סכום של כ-3 מיליון שקל הגבוה בצורה ניכרת ממה שאותו נפגע היה מקבל אם היה מבוטח. אז אם אכן מכונית כמו טסלה ודומותיה תהא מעורבת בתאונה בישראל, היא תקווה שהנהג הוא מבוטח. במקרה כזה היא רק תתמודד עם תביעת נזקי הרכוש אך תצא פטורה מפיצוי בגין נזקי הגוף, שזה למעשה הכסף הגדול באמת.
בנוסף, עלות תביעה כנגד יצרנית רכב תעמיד מול התובע עורכי דין יקרים וההליך יארך שנים. נפגעים צריכים את הפיצוי הכספי מהר ולכן אין להם זמן לנהל הליך ארוך. עם זאת, אני מאמין שהליכים כאלה צפויים בעתיד בשל הגדלת כמויות המרכיבים האוטונומיים במכוניות.

במקרה של ניצחון בתביעה, בישראל לא נהוגים סכומי העתק שנפסקים לעתים בארה"ב. בתיק שניהלתי לפני כמה שנים שהפגע היה תושב חוץ ולכן כל הוצאותיו התרחשו בבריטניה ולכן הוא גם לא היה זכאי לתשלומים מביטוח לאומי שאותם מפחיתים משווי התביעה, סוכם על פשרה בסך 17.5 מיליון שקל. זה היה סכום הפיצוי הגבוה ביותר דאז. ייתכן שהיו עוד תיקים שהסתיימו בתשלום בסך של כ-10 מיליון שקל, אבל אלה הם הסכומים בתביעות כאלה בישראל.

הפוסט מה הסיכוי שבישראל טסלה תחויב ב-243 מיליון שקל בגלל תאונה? הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.

האם ישנם אחראים לארוע הזה שניתן להגיש נגדם תביעה? בשל מעשה רצוני (אולי ניסיון התאבדות) של אדם אחר? האם ניתן לתבוע את המשטרה, אשר פגשה את הבנות בסיטואציה דומה שבועיים קודם לכן, אך הצליחה לשכנע את אותן לרדת מהגג? האם אפשר לחייב את המוסד הסגור שאליו הופנתה אחת הבנות לאחר האירוע הקודם, ושחרר אותה?

כל המדינה נחשפה בימים האחרונים למקרה של שתי נערות צעירות שקפצו, האחת אל מותה, מבנין נטוש במתחם היקב הישן בראשון לציון. אף שדומה שמלוא הפרטים טרם התבררו, הרי שהאירוע הקשה מעלה את השאלה הרחבה יותר: האם ישנם אחראים לארוע הזה שניתן להגיש נגדם תביעה? בשל מעשה רצוני (אולי ניסיון התאבדות) של אדם אחר? האם ניתן לתבוע את המשטרה, אשר פגשה את הבנות בסיטואציה דומה שבועיים קודם לכן, אך הצליחה לשכנע את אותן לרדת מהגג? האם אפשר לחייב את המוסד הסגור שאליו הופנתה אחת הבנות לאחר האירוע הקודם, ושחרר אותה?

אף שהעובדות אינן ברורות במקרה הספציפי, הרי שניתן לומר שעל פי פסיקת בתי המשפט בעבר, ניתן לחייב בפיצויים בשל מעשה התאבדות של אדם אחר. כך, למשל, במקרה בו ייצגתי בעבר, נער קפץ אל מותו לאחר ששוחרר לחפשה מבית חולים פסיכיאטרי ושהה בקרב בני משפחתו. בית המשפט פסק שהשחרור התעלם מניסיון אובדני קודם ומהעובדה שבני המשפחה לא יכלו ממש לשמור באופן הדוק על הנער. במקרה אחר, אישה קפצה מגג של בית, לאחר שעזבה באין מפריע את המחלקה הסגורה בה הייתה אמורה להיות. במקרה זה, פסק בית המשפט העליון שבית חולים אחראי לכך כיוון שלא נתן משקל מספיק לנורות האזהרה לגבי האפשרות שהיא תנקוט בצעד שכזה. טענת בית החולים שהאוטונומיה של החולה מחייבת השלמה עם החלטתו ליטול את חייו שלו, נדחתה.

במקרים רבים, ההחלטה של אדם להתאבד, היא לא שקולה ואינה משקפת את הרצון האמיתי שלו ואת האוטונומיה האמיתית שלו. אכן, לאחרונה נחשף הציבור בישראל להחלטתו של חתן פרס נובל, פרופ' דניאל כהנמן, לסיים את חייו, לאחר ששקל את הדברים והחליט שזה רצונו. אך אין זה המקרה הנפוץ. מרבית ההתאבדויות הו בשל מצוקה רגעית קשה או בשל חוסר יכולת (למשל בשל מחלה פסיכיאטרית), לשקול את השיקולים האמיתיים. בוודאי כאשר מדובר בנערות צעירות, שהדין אפילו אינו מעניק להן את הזכות להחליט בעצמן על ניתוח שהם רוצות לעבור, וקל וחומר ביחס לבגירים.

במקרים רבים מדובר בזעקת עזרה, דווקא לאחר שהגורמים שהיו אמורים לסייע, כשלו בתפקידם. אי אפשר לומר שחייל שנחשף למחזות זוועה ונמצא בטראומה, "מחליט" בצורה שקולה לסיים את חייו. האצבע המאשימה, ועמו תביעת הפיצויים, צריכה להיות מופנית למי שלא התייחס לנורות האזהרה הרבות.

לעיתים מדובר בחיוב של גופים האמונים על הטיפול הנפשי. כך, למשל, פסיכיאטר או בית חולים פסיכיאטרי, יכול לימצא אחראי. אכן, פסיכיאטר לא יכול לכפות אשפוז, אך במידה שהמטופל מסרב לאשפוז ועלול לפגוע בעצמו או באחרים, עליו לפנות לפסיכיאטר המחוזי, שלו היכולת להורות על אשפוז בכפייה. במקרה אחד אכן הייתה פניה לפסיכיאטר המחוזי, אשר לא ערך בדיקה מתאימה, דבר שהוביל לכך שהמטופל רצח את בעלת הבית שלו. תביעה כנגד הפסיכיאטר המחוזי הביאה לתשלום משמעותי מטעם המדינה.

הפוסט בעקבות נפילת הבנות מהגג: האם ניתן להגיש תביעה בשל התאבדות? הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.

תביעה שכזו, ככל שתוגש, תתגלגל בסופו של דבר גם לחישובי נזק: מה צפוי ליורשי ילד שנהרג ברשלנות, וכמובן אין לו תלויים? עיזבון שכזה זכאי לפיצוי בגין נזק "לא ממוני", שכולל כאב וסבל סובייקטיבי (שאף שכב בבית החולים מספר ימים עד שנפטר), וכן פיצוי עבור קיצור תוחלת חיים, פיצויים שיכולים להגיע לכדי מיליון שקלים.

בנוסף לכך, העיזבון יהיה זכאי לפיצוי בגין "אובדן שכר בשנים האבודות". רכיב זה יחושב לפי 30% מהשכר הממוצע במשק (שעומד כיום על יותר מ-14,000 שקל), למשך כל השנים שהילד היה צפוי לעבוד – מגיל 21 ועד גיל 67.

ככל שההורים יעברו את סף הנזק כדי לזכותם בתביעה כנפגעים עקיפים, הרי שהם יקבלו פיצוי מלא עבור כל נזקיהם, לרבות טיפולים נפשיים, אובדן השתכרות וכאב וסבל שלהם.

לקריאת הכתבה כפי שפורסמה באתר "וואלה" לחצו על הקישור

הפוסט מההורים עד בית הספר: מי נושא באחריות המשפטית בטרגדיית הירי בנער? הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.

להמשך קריאת ההכתבה שפורסמה באתר "ישראל היום" ביום 11/06/2025 לחצו על הקישור

הפוסט הרופאים ביצעו ביופסיה מיותרת והחולה נפטר: ביה"ח איכילוב יפצה את משפחתו הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.

זה 40 שנה שעורך דין ד”ר אסף פוזנר טוען בלהט בבתי משפט בדגש על דיני קניין, נזיקין ורשלנות רפואית, ואין לו שום כוונה לעצור: “גם אחרי כל השנים אני חושב 24 שעות ביממה על תיקים”

להמשך קריאת הכתבה שפורסמה במגזין Forbes ביום 13/05/2025 לחצו כאן

הפוסט טיעון מנצח: עורך הדין שמביא את האקדמיה לבית המשפט הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.

המקרה המצער של הצוללן שנטרף על ידי כריש בחוף חדרה, צפוי להניב הליכים משפטיים וכיוון שלא ניתן לתבוע את הכריש הטורף, דומה שתביעה כזו תתרכז סביב אחריות המדינה ואחריות עיריית חדרה למחדל. תיתכן תביעה על פיה היה צריך להתקין במרחק מהחוף רשתות המונעות כניסת כרישים (כנהוג במקומות שונים בעולם), אבל בעיניי עילה לתביעה היא אחרת: לגמרי: אף שהייתה סכנת כרישים, הרי שחוץ מהצבת שלטים האוסרים על שחייה במקום, לא נעשה דבר.

הצבת שלטים האוסרים על כניסה למים איננה מספיקה, אלא נועדה כדי לצאת ידי חובה בלבד, ובית המשפט העליון התייחס לכך במספר פסקי דין בעבר. מציב השלטים (המדינה או הרשות המקומית) צריך לדעת שייתכן וקיימת התעלמות המונית מכך, ולכן עליו לפעול כדי לאכוף את איסור השחייה. היעדר אכיפה כמוהו כהזמנה להתעלם מהאיסור.

בפסק דין שניתן בעבר אירע בעבר למשל, היה מדובר בבריכת שחיה, ובית המשפט הבהיר שאף שאכיפה אפקטיבית אינה מונעת מנער ספציפי שיקפוץ למים רדודים וייפגע, הרי שאם הציבור יראה שנערים שקופצים למים, בניגוד לשלטים המוצבים במקום, יוצאו מהבריכה, סביר להניח שאחרים לא יקפצו וייפגעו.

במקרה אחר, בו נפגע שחיין משונית תת ימית בחוף לא מוכרז שלא היה בו מציל, חויבו עיריית הרצליה והמדינה בפיצוי גבוה, בשל חוסר ההפרדה הברור בין החופים המוכרזים לחופים שאינם מוכרזים. במקרה הנוכחי בחדרה, בולטת מאוד חוסר האכיפה בעת האסון, דווקא בשל העובדה שהחוף גודר לאחר המקרה. יש להניח שאם כך היה נעשה לפני כן, האסון היה נמנע.

עם זאת, צריך לסייג ולהבהיר: במקרים רבים בית המשפט מביא בחשבון גם את האחריות של הרוחצים בים בדרך של קביעת "אשם תורם", ומפחית את הפיצוי בשיעור שבו נקבע כי הייתה אחריות (אשם תורם) גם למי שהתעלמו מהשלטים ונכנסו למים. במקרה שאירע בהרצליה למשל, בתי המשפט קבעו אשם תורם בשיעור של 30%, דבר שהביא להפחתה ניכרת בפיצוי. דרך החישוב עצמה מובילה להפחתה גדולה יותר בפועל.

תביעות נוספות, ככל שיוגשו, יכולות להגיע מצדם של המתרחצים האחרים אשר היו בסכנת חיים או שמפגעו (בעיקר נפשית) כתוצאה מהחשיפה לאירוע המחריד בו נטרף הצוללן. כאן הדברים מורכבים יותר. עצם החשיפה לסכנה שנמנעה, לא מקנה פיצויים. פיצויים ניתנים עבור נזק ולא עבור נזק שעלול היה לקרות.

מעבר לכך, גם אם אדם סובל מנזק בשל החשיפה לאירוע בו אדם אחר נפגע, הדבר מקנה פיצויים רק במקרים חריגים, כאשר מדובר בפגיעה פסיכיאטרית משמעותית לצמיתות – וגם אז רק כאשר מדובר בבן משפחה מדרגה ראשונה של הנפגע (בן זוג או ילד). במקרים חריגים ביותר, כאשר הפגיעה הנפשית היא כתוצאה מהחשש של האדם לו עצמו, ייתכן והוא יהיה זכאי לפיצויים שגם מהם יופחת אשם תורם.

לקריאת הכתבה כפי שפורסמה באתר "וואלה" ביום 23.4.2025 לחצו על הקישור

הפוסט הרשויות הסתפקו בשלטי אזהרה: המחדל המשפטי מאחורי האסון בחוף חדרה הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.

להמשך קריאת הכתבה שפורסמה ב"ישראל היום" ביום 8.4.25 לחצו על הקישור

הפוסט הרשות הפלשתינית סירבה לשלם ליתומים מהפיגוע – כך בית המשפט גבה מהם את הכסף הופיע לראשונה ב-משרד עורכי דין ד''ר אסף פוזנר.