תוחלת חיים היא הזמן שאנו מעריכים שאדם יחיה. מרכיב זה הוא מרכיב מרכזי בתביעות בגין נזקי גוף. למשל, כאשר אדם נפגע, והוא זקוק לעזרה של מטפלת, בית המשפט יעריך כמה זמן הוא יזדקק לעזרת המטפלת ויתן פיצוי מתאים. ככל שזמן זה ארוך יותר, כך הפיצוי יהא גדול יותר.עו"ד ד"ר אסף פוזנר במאמר מקצועי על קביעת תוחלת חיים.
תוחלת חיים בתביעות בגין נזקי גוף- המדריך המלא
לעיתים מדובר בתוחלת "רגילה", כאשר אין טענה שהניזוק יחיה פחות מהממוצע. אך לעיתים בית המשפט צריך לקבוע תוחלת חיים לאדם הספציפי, ו"קיצור תוחלת חיים".
קיצור זה יכול להיות כתוצאה מהאירוע הנזיקי (למשל, אדם נפגע קשה ותוחלת חיים שלו קוצרה) אך גם שלא כתוצאה מהאירוע הנזיקי.
כך, למשל, אם אדם נפגע בתאונת דרכים, אך לפני כן הוא היה חולה במחלות קשות, בית המשפט יקבע את תוחלת החיים שלו בהתאם. קיצור זה משפיע על הפיצוי הנזיקי: בין אם על ידי הגדלתו (בראש הנזק של פיצוי בגין קיצור תוחלת חיים) ובין אם על ידי צמצומו (כי הנפגע לא יזדקק לעזרת הזולת או להוצאות רפואיות במשך זמן רב, ואף כי היה צפוי ממילא לעבוד שנים ספורות בלבד, בין אם ללא קשר לתאונה – ואז הפיצוי עלול להצטמצם באופן דרמטי. ובין אם בעקבות התאונה, וגם אז הקיצור מפחית את סכום הפיצוי כי טוענים שבשנים האבודות "נחסכו" ההוצאות של הנפגע. שכן מי שנפטר אינו צריך לאכול).
לא ייפלא, על כן, שמדובר בגורם מרכזי בתיקי נזיקין. איך קובעים אותה?
נזיקיסטים ומומחים רבים, פונים לטבלאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ללא ספק גוף מהימן ביותר. תחילה יש להיזהר: הלמ"ס מפרסם שתי טבלאות: אחת על תוחלת בלידה (היינו, כמה צפוי לאדם שנולד – ביום שהוא נולד – לחיות).
טבלה זו אינה רלבנטית. נניח שמדובר באדם שהוא בן 90, האם יכולה להיות תוחלת חיים "שלילית"? בוודאי שלא. אך גם אם הוא בן 50: תוחלת חיים בלידה מביאה בחשבון שעולל יכול למות במוות בעריסה. סיכון זה אינו קיים לאדם מבוגר. הטבלה השנייה, היא טבלה של תוחלת חיים בגילים נבחרים: כך, למשל, אדם בן 80, הגם שתוחלת החיים שלו בשנים קצרה מאדם בן 50, אך הוא צפוי להגיע לגיל מבוגר יותר.
הטבלה השנייה היא רלבנטית, אך גם היא מטעה. היא לא מביאה בחשבון שיפורים שוטפים בתוחלת החיים (תוחלת חיים "דינמית" לעומת תוחלת חיים "סטטית"). לא רק שהלמ"ס מודע לכך, אלא שלמעט בתי משפט בישראל, הכל נוהגים על פי הציפיות האמיתיות ולא על פי מספרים סטטיים.
כאשר הביטוח הלאומי בוחן מתי הוא צפוי להיכנס לגירעון, הוא בודק את תוחלת החיים הדינמית (שכן אחרת הוא יתקע עם תשלום קצבאות זקנה רבות יותר). כאשר חברות הביטוח בוחנות את התשלומים הצפויים, הממונה על שוק ההון מחייב אותם לחשב על פי טבלאות שונות (וארוכות) מאלה של הלמ"ס.
כאשר חברות ביטוח גובות מהמבוטחים פרמיות, הם עושות זאת על פי טבלאות הקובעות תוחלת חיים ארוכה יותר (אך מנסות בכול כוחן, למנוע את פרסומן). בתי משפט בנזיקין, במדינות אחרות, מתייחסים אף הם לטבלאות הכוללות שינויים צפויים. כל שיטה אחרת, היא אמנם לטובת חברות הביטוח, אך עשויה להשאיר ניזוקים במשך שנים ארוכות, ללא פיצוי למחייתם.
