הולדה בעוולה היא תביעת ההורים בגין לידת ילד בעל מום, כשהטענה הבסיסית היא שאם הנתבע (בדרך כלל רופא) לא היה מתרשל הילד לא היה נולד.
מאמר של עו"ד פוזנר בנושא תביעות הורים בגין הולדה בעוולה
דוגמאות בולטות בנושא זה, הם מקרים שבהם היה צריך לגלות מום באמצעות בדיקת אולטרסאונד או בבדיקות גנטיות. ובמקרה כזה הייתה מבוצעת הפסקת היריון.
פסק דין הולדה בעוולה
בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון משנת 2012, התובעים בתביעה זו הם ההורים. התובעים בשל כאב וסבל שנגרם להם. וכן בשל ההוצאות היתירות הנובעות מגידול ילד בעל מוגבלות (ולאחר מכן מבוגר בעל מוגבלות).
הילד עצמו לא יכול לתבוע בעילה זו (עילת הילד קרויה "חיים בעוולה"). כיוון שבניגוד להורים. התובעים הוצאות. הוא תובע על עצם קיומו. דבר שעלול לפגוע בציבור של בעלי מוגבלויות שירגישו שהחברה – באמצעות בתי המשפט – רואה בחייהם כחיים פחותי ערך. עד כדי כך שעדיף היה לילד שלא היה נולד כלל.
סיבות נוספות שניתנו לדחיית תביעת הילד היו שלא ניתן להשוות חיים במום להיעדר חיים
וכן שהרופא הרשלן לא גרם לנזק (שכן המום עצמו לא נגרם על ידו אלא הוא רק גרם לכך שלא הפסיקו את ההיריון). יש לאבחן את התביעה בגין הולדה בעוולה מתביעת ילד שנולד עם מום. אבל שטיפול נכון היה יכול למנוע את המום.
במקרה כזה התביעה היא של הילד (ולא של ההורים; אלה מייצגים את הילד כאפוטרופסים שלו אך התביעה היא לא שלהם). עם זאת, לעיתים התביעות "מעורבבות". ניקח כדוגמה ספינה ביפידה (מום בעמוד השדרה). מום היכול להימנע. אם נוטלים לפני ובמהלך ההיריון חומצה פולית. במקרה כזה, ייתכן ולילד תהיה עילה רגילה. (שכן אם אימו הייתה נוטלת חומצה פולית הוא היה נולד בריא). אך גם להורים תהא תביעה בגין הולדה בעוולה (שכן אולי היה צריך לגלות את המום באולטרסאונד בזמן ההיריון. ואז לבצע הפסקת היריון).
בדומה לכך, אם מוסד רפואי יוצר מגע בין אישה בהיריון לחולת אדמת. ובשל כך האם מקבלת אדמת. הדבר יכול ליצור עילת תביעה לילד (שכן בהיעדר מחלת אימו הוא היה נולד בריא). אך גם ליצור עילה להורים. שכן היה צריך להגיד להם לאחר מעשה על הרשלנות. ולפחות בדיעבד לבצע הפסקת היריון.
להרחבה בנושא פסק דין הולדה בעוולה ראו אסף פוזנר, עוולות טרום לידתיות: הילד הרצוי והילד הבלתי רצוי (הוצאת נבו, 2019).
