האם ניתן לתבוע את בית החולים כתוצאה מנפילה של חולה ממיטה בבית חולים?

ת"א (שלום ירושלים) 1180/04 עיזבון אמויאל נ' מרכז רפואי שערי צדק, ניתן ביום 6.1.08 (מפי השופטת עירית כהן)

נפלת ממיטת בית החולים- בית החולים ישלם!

חובת זהירות בית חולים במניעת נזק מציוד בית החולים

התובעת, אישה מבוגרת, הייתה מאושפזת בחדר המיון בבית החולים שערי צדק. מכיוון שהמיטה לא אובטחה כראוי, נפלה התובעת ונפטרה כתוצאה מנפילתה. בית המשפט קיבל את טענת משרדינו כי קיימת 'חובת זהירות', מצד בית החולים בקבלת חולים לתוך שטחה ואחראי לשמור על ביטחון המטופלים מעת קבלתם.

 

בית משפט השלום בצפת
ת"א 1180/04 יבולי גליל בע"מ נ' פרי מבח"ר בע"מ ואח' ת"ט 2055/03 יבולי גליל בע" נ' מייסטר אברהם

 

בפני	כב' השופט  ערפאת טאהא
התובעת		יבולי גליל בע"מ
נגד
הנתבעים		1.פרי מבח"ר בע"מ 2.אברהם מייסטר 3.שלמה כהן

 

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979

חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970

 

מיני-רציו:

* כאשר זוכה צד למשפט בסעד כספי, אין ביכולתו של הצד שניתן נגדו פסק הדין להגיש תביעה נפרדת להשבת הכספים בהם חויב. התרופה של אותו בעל דין היא בהעלאת כל טענות ההגנה שלו במסגרת ההליך הראשון, ומשלא עשה כן או משנדחו טענותיו, הוא מושתק מלהעלות אותן טענות בהליך נפרד, וזאת מכוח עיקרון מעשה בית דין.

* חוזים – קיזוז – חובות בני קיזוז

* דיון אזרחי – מעשה-בית-דין – תחולת הכלל

* נזיקין – פיצויים – הוכחת שיעור הנזק

.

שני תיקים אלה נסובו סביב המחאות שמחזיקה בהן התובעת ואשר ביקשה לגבות תמורתם במסגרת ההליכם דנן. הנתבעים העלו במסגרת הגנתם שורה של טענות קיזוז. התובעת טוענת, בין השאר, כי הנתבע 2 אינו צד להסכם בין התובעת לנתבעת 1 ולפיכך, לא עומדת לו זכות קיזוז אישית, ואין הוא יכול להיבנות מטענת הקיזוז שהנתבעת מעלה. כמו כן, נטען על ידי התובעת, כי מאחר ובין הצדדים התנהלו הליכים קודמים, לרבות הליך בוררות, מנועים כעת הנתבעים מלהעלות חלק ניכר מטענותיהם מחמת עקרון מעשה בית דין.

.

בית המשפט פסק כלהלן:

אכן, הסכם הרכישה נחתם בין פרי מבח"ר לבין יבולי גליל, אך אברהם מייסטר היה חלק ממנו; הוא חתם עליו בהיותו ערב להתחייבויותיה של פרי מבח"ר על פיו, וכן מסר מחשבונו האישי המחאות לכיסוי חובה של פרי מבח"ר בהתאם להסכם הרכישה. עולה, אם כן, כי אברהם מייסטר אינו צד רחוק להסכם הרכישה, הוא נטל בו חלק פעיל, ולולא נכונותו למסור המחאות אישיות שלו, אין כל ערובה לכך שהסכם הרכישה היה יוצא אל הפועל.

מסקנה זו שבה בעל דין מחויב לשלם חוב שאינו חייב ובעל דין מתעשר בסכום שאינו זכאי לקבל ללא אפשרות השבה, היא מסקנה אבסורדית שלא ניתן לקבלה. מהראיות עולה, כי אברהם מייסטר הוא צד קרוב וחלק מהסכם הרכישה והוא צד קרוב גם בהתאם לדיני השטרות בהיותו מושך השטר לפקודת יבולי גליל.

לפני הדיון בשאלה אם יכולה פרי מבח"ר להעלות טענת קיזוז, יש לבדוק אם קמה לה זכות מהותית כלשהי ביחס לאותם פריטים. אם לא תצליח פרי מבח"ר להוכיח, כי מוטלת על יבולי גליל החובה להשיב לה את שווי אותם פריטים, נופלת גם טענת הקיזוז, שכן בהעדר זכות שבדין, אין מה לקזז.

ביחס לפריטים בהם חויבה פרי מבח"ר בהתאם לפסק הבוררות, לא עלה בידיה להוכיח, כי מוטלת על יבולי גליל חובה להשיב לה את שווים. נהפוך הוא, צודקת יבולי גליל בטענתה, כי ביחס לפריטים אלה עומדת לה הגנת מעשה בית דין, החוסמת את דרכה של פרי מבח"ר להעלות טענת השבה ביחס לאותם פריטים שחויבה לשלם בגינם ליבולי גליל בפסק הבוררות.

ניתן אולי לטעון, כי זכות ההשבה מעוגנת בחוק עשיית עושר ולא במשפט, אשר מחייב בעל דין להשיב ליריבו את שווי ההתעשרות שהושגה על חשבונו שלא כדין. ברם, טענה זו לא יכולה להתקבל מאחר שהתעשרותה של יבולי גליל במקרה דנן, ככל שהייתה התעשרות, מקורה בפסק בוררות חלוט שאושר על ידי בית המשפט המחוזי.

במקרה כזה שבו זוכה צד למשפט בסעד כספי, אין ביכולתו של הצד שניתן נגדו פסק הדין להגיש תביעה נפרדת להשבת הכספים בהם חויב. התרופה של אותו בעל דין היא בהעלאת כל טענות ההגנה שלו במסגרת ההליך הראשון, ומשלא עשה כן או משנדחו טענותיו, הוא מושתק מלהעלות אותן טענות בהליך נפרד, וזאת מכוח עיקרון מעשה בית דין.

מהראיות עולה, כי לא עומדת לפרי מבח"ר זכות השבה בגין אותם פריטים שלא נמסרו לה, שכן פסק הבורר לא התנה את התשלום בתנאי כלשהו. בהעדר זכות מהותית להשבת שווי הפריטים, נופלת ממילא טענת הקיזוז ביחס לאותם פריטים.

אכן, לבית המשפט סמכות לפסוק פיצוי על דרך האומדנא מקום שמוכח כי נגרם נזק לבעל דין, אך לא ניתן להעריך במדויק את גובה הנזק. ברם, פסיקת פיצוי על דרך האומדנא הינה החריג ובדרך כלל מוטלת על הניזוק החובה להוכיח גם את שיעור הנזק. ניתן לפסוק פיצוי על דרך האומדנא רק מקום שקיים קושי אובייקטיבי להוכיח את שיעור הנזק שנגרם ומקום שבעל הדין מביא לבית המשפט נתונים וראיות שמאפשרים לו להעריך את גובה הנזק, אם כי לא בצורה מדויקת. המקרה דנן, אינו נמנה עם אותם מקרים שבהם ראוי הוא לפסוק פיצוי על דרך האומדנא. מבח"ר כלל לא הוכיחה את שווי המכונה, אפילו לא בקירוב. בנסיבות אלו, יש לדחות את טענת פרי מבח"ר לקיזוז סכום כלשהו בגין מכונה זו.

בנסיבות העניין, פרי מבח"ר עמדה בנטל להוכיח, כי קיימת כפילות ביחס לתוכנת עשת איילון, וכי היא שילמה עבור תוכנה זו פעמיים; פעם אחת במסגרת פסק הבורר ופעם שניה במסגרת הסכם הרכישה. בנסיבות אלו, זכאית פרי מבח"ר להשבת הסכום ששילמה עבור התוכנה בהתאם להסכם הרכישה.

מהראיות עולה, כי לא מוטלת על יבולי גליל חובה להשיב לפרי מבח"ר את שווי המלגזה, בעיקר מן הטעם כי המלגזה לא הוחזרה ליבולי גליל ואף נמכרה ע"י פרי מבח"ר לגורם שלישי. בהעדר זכות להשבת הסכום, אין מקום לטענת הקיזוז.

 

פסק דין

 

מבוא

 

1. ביום 20.6.02 נחתם בין התובעת (להלן:"יבולי גליל") לבין הנתבעת מס' 1 (להלן:"פרי מבח"ר") הסכם ולפיו, רכשה פרי מבח"ר מיבולי גליל, תמורת תשלום סכום של 320,000 ₪ (כולל מע"מ), פריטים וציוד שפורטו ברשימה שצורפה להסכם וכונתה על ידי הצדדים עמ/1, למעט מספר פריטים כמפורט בסעיף 1 להסכם. במסגרת אותו הסכם, השכירה יבולי גליל לפרי מבח"ר 2,237 מיכלים בתמורה השווה ל-30,000$ בתוספת מע"מ לשנה. הנתבעים 2 ו-3, אברהם מייסטר ושלמה כהן, חתמו על ההסכם כערבים להתחייבות פרי מבח"ר על פיו. הסכם זה ייקרא להלן: "הסכם הרכישה".

 

1. מאחר שבאותה תקופה לא החזיקה פרי מבח"ר בפנקסי שיקים, מסר אברהם מייסטר ליבולי גליל המחאה אישית שלו בגין הציוד שנרכש. המחאה זו כובדה והיא אינה רלבנטית למחלוקת כאן. בגין דמי השכירות עבור המיכלים, נמסרו ליבולי גליל 6 המחאות אישיות של אברהם מייסטר; שלוש המחאות על סך 150,000 ₪ כל אחת (30,000$) ושלוש המחאות על סך 27,000 ₪ כל אחת, בגין סכום המע"מ שעמד באותה עת על 18% עבור כל המחאה על סך 150,000 ₪. ההמחאות היו מעותדות לתאריכים 31.8.02, 31.8.03 ו – 31.8.04, באופן שכל המחאה בגין הקרן (150,000 ₪) ובגין המע"מ על אותו סכום (27,000 ₪) נרשמו לאותו תאריך.

 

1. אין מחלוקת כי שתי ההמחאות הראשונות בסכום כולל של 177,000 ₪ (150,000 ₪ ועוד 27,000 ₪ בגין המע"מ) נפרעו. יתר ההמחאות בוטלו על ידי אברהם מייסטר ובגינן נשלחה ביום 14.8.03 הודעת קיזוז על ידי פרי מבח"ר באמצעות ב"כ כוחה, עו"ד ורדה גילה.
2. בעקבות ביטול ההמחאות הגישה יבולי גליל שתיים מהן (על סך 177,00 ₪) לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ובגין השתיים הנוספות אף הן על סך 177,000 ₪ הגישה יבולי גליל תביעה בסדר דין מקוצר, מאחר שפרעונם טרם הגיע עד אותו מועד.

 

1. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר ובקשת רשות להתגונן, ניתנה להם רשות להתגונן והדיון בשני התיקים שנושאם אחד, אוחד לפני.

 

עובדות שאינן שנויות במחלוקת

 

1. ביום 15.7.1995 נחתם הסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות") בין יבולי גליל לבין פרי מבח"ר וחב' מבואות החרמון, החברה לפיתוח מושבי גליל העליון בע"מ שהייתה בעלת השליטה בפרי מבח"ר, ולפיו השכירה פרי מבח"ר ליבולי גליל בית אריזה וקירור לתקופה של חמש שנים, עם אופציה להארכת תקופת השכירות בהתאם למנגנון מיוחד שנקבע באותו הסכם. בתמורה, התחייבה יבולי גליל לשלם לפרי מבח"ר דמי שימוש וכן לפרוע את חובותיה לנושים שונים, הכול כמפורט בהוראות ההסכם.

 

1. מאחר שפרי מבח"ר הייתה באותה תקופה בקשיים כלכליים קשים, היא חתמה על אגרת חוב לטובת יבולי גליל להבטחת התחייבויותיה בהתאם להסכם השכירות. בהתאם למוסכם, יבולי גליל יכולה הייתה לממש את אגרת החוב אם וכאשר היא לא תוכל לממש את תקופת השכירות המקורית או תקופת האופציה בשל נסיבות שאינן תלויות בה. היות והיא לא יכולה הייתה לממש את האופציה בהתאם להסכם השכירות מסיבות שונות שאינן רלבנטיות לענייננו, הגישה יבולי גליל בקשה למימוש אגרת החוב במסגרת ה.פ 1517/95, [פורסם בנבו] שנתבררה בפני כב' השופט קליג בבית המשפט המחוזי בת"א. פרי מבח"ר כפרה בחוב הנטען על ידי יבולי גליל ולפיכך מונה, בהסכמת הצדדים, השופט בדימוס שלום ברנר כבורר בין הצדדים לצורך הכרעה במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לגובה החוב של פרי מבח"ר ליבולי גליל, אם בכלל.

 

1. השופט ברנר נתן שני פסקי דין; פסק ביניים מיום 25.1.01 ופסק משלים מיום 13.9.01. פרי מבח"ר לא השלימה עם פסק הבורר, והגישה בקשה לביטולו. בפסק דין שניתן על ידי כב' השופט קלינג ביום 21.5.02 במסגרת ה"פ 1256/01, [פורסם בנבו] נדחתה בקשת פרי מבח"ר לביטול פסק הבורר, והפסק אושר על כל חלקיו.

 

1. בהקשר זה ראוי להזכיר הליך קודם שהתנהל בין הצדדים במסגרת ה"פ 481/95 [פורסם בנבו] בבית המשפט המחוזי בנצרת. המבקשים באותו הליך היו כפר דישון אגודה חקלאית שיתופית בע"מ וקדוש נפתלי מושב עובדים להתיישבות החקלאית בע"מ, ואילו המשיבים היו פרי מבח"ר, חב' מבואות חרמון ויבולי גליל. במסגרת הליך זה מונה רואה החשבון אילן קמיל כמומחה מוסכם לצורך מתן חוות דעתו באשר להשקעות ולסכומים ששילמה יבולי גליל בעקבות הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים.

 

1. נחזור לפסק הבורר של השופט ברנר. בפסק הביניים קבע השופט ברנר, כי פרי מבח"ר חייבת לשלם ליבולי גליל את השקעותיה במושכר עד ליום 31.7.96 בהתאם לחוות דעתו של רואה החשבון אילן קמיל (להלן: "דו"ח קמיל") שמונה, כאמור, במסגרת ההליך שהתנהל בין הצדדים בפני בית המשפט המחוזי בנצרת. בהתייחסו לדו"ח קמיל קבע השופט ברנר, כי הוא מהווה חלק מפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת ולפיכך הוא מחייב את הצדדים מכוח העיקרון של מעשה בית דין.

 

השופט ברנר המשיך והתייחס להשקעות יבולי גליל בתקופה שמיום 31.7.96 ועד 31.12.99, וחייב את פרי מבח"ר לשלם ליבולי גליל את השקעותיה במושכר, להבדיל מהוצאותיה השוטפות והוצאות בגין רכישת ציוד נייד שלגביהן נדחתה טענת יבולי גליל לפיצוי בגינן. לצורך ההבחנה בין השקעות ברי פיצוי כפי שנקבע בפסק הביניים לבין הוצאות בגין השקעות שאינן ברי פיצוי, מונו רואה החשבון עזרא ערוסי והמהנדס – שמאי אבי סנדובסקי כמומחים מטעם הבורר. חוות דעת המומחים הוגשה לבורר ביום 2.8.10, ובעקבותיה ניתן ביום 13.9.10 פסק משלים, אשר חייב את פרי מבח"ר לשלם ליבולי הגליל סכום של כ-8.5 מיליון ₪. כאמור, פסק דין זה אושר על ידי בית המשפט המחוזי.

 

1. במסגרת הליכי המימוש טענה יבולי הגליל, כי היא השקיעה סכומים שונים לצורך רכישת ציוד וחומרים שונים, שלגביהם דחה הבורר את טענותיה לפיצוי בגינם, ועתרה לחיוב פרי מבח"ר לרכוש ציוד זה ממנה. לבקשתה צירפה יבולי גליל רשימת ציוד שנערכה על ידי המהנדס סנדובסקי. רשימה זו כונתה על ידי הצדדים ב-עמ/1 והיא עומדת, כפי שיובהר להלן, בבסיס התביעה.

 

בהחלטה שניתנה במהלך הדיון שהתנהל ביום 9.6.02, דחה השופט קלינג את בקשת יבולי גליל לחייב את פרי מבח"ר לרכוש את הציוד והחומרים שפורטו בעמ/1 וקבע, כי יבולי גליל תהיה רשאית לקחת איתה את החומרים והציוד שפורטו באותה רשימה עם פינוי המושכר ומסירתו לידי פרי מבח"ר. השופט קלינג ביסס את החלטתו, בין היתר, על סמך העובדה כי יבולי גליל רכשה את הציוד והחומרים והכניסה אותם למפעל מתוך ידיעה, כי תקופת השכירות קצובה וכי בתום התקופה אין שום התחייבות של כונס הנכסים, או של גורם אחר, לרכוש אותם ממנה.

 

1. ביום 11.6.02 התקיים דיון נוסף בתיק המימוש. בהחלטה מאותו יום נקבע, כי הפתרון הטוב ביותר לצדדים הוא פרעון החוב לידי יבולי גליל שכנגדו תחזור החזקה במפעל לפרי מבח"ר ויבוטלו הליכי הכינוס. מאחר שהתברר באותו דיון, כי על פי טענות יבולי גליל חובה של פרי מבח"ר עומד, לכל היותר, על 11 מיליון ₪, קבע כב' השופט קלינג, כי ניתן להחזיר את החזקה במושכר לידי פרי מבח"ר בטרם בירור גובה החוב הסופי, ובלבד שפרי מבח"ר תפקיד ערבות בנקאית על סך 11 מיליון ₪.

 

1. פרי מבח"ר הפקידה ערבות בנקאית כנדרש ובכך נסללה הדרך להחזרת החזקה במושכר לידיה. בהתאם להחלטת השופט קלינג מיום 18.6.02 נקבע, כי החזקה תוחזר לפרי מבח"ר ביום 20.6.02. באותה החלטה נקבע עוד, כי הציוד המפורט בעמ/1 הוא של יבולי גליל, והיא רשאית להוציאו מן המושכר.

 

1. ביום 20.6.02, במעמד מסירת המפעל לידיה, הודיעה פרי מבח"ר, כי בכוונתה לרכוש את הציוד המפורט בעמ/1 מיבולי גליל. בעקבות השינוי שחל בעמדתה של פרי מבח"ר, נכרת בין הצדדים הסכם הרכישה שעיקריו הובאו במבוא לפסק דין זה ושעומד במוקד המחלוקת בין הצדדים בהליך זה.

 

טענות הצדדים

 

1. כאמור, בשתי התביעות שלפני עותרת יבולי גליל לחייב את פרי מבח"ר, את אברהם מייסטר ואת שלמה כהן, לשלם לה סכום של 354,000 ₪ (בערכים נומינאליים), בגין דמי השכירות שסוכמו ביניהם עבור השכרת מיכלים על ידי יבולי גליל לפרי מבח"ר. התביעה נגד פרי מבח"ר הוגשה מאחר שהיא החייבת העיקרית שאיתה נערך הסכם הרכישה; התביעה נגד אברהם מייסטר הוגשה מאחר שהשיקים שנמסרו ליבולי גליל נמשכו מחשבון הבנק שלו ונחתמו על ידו וכן בהיותו ערב להתחייבויות פרי מבח"ר על פי הסכם הרכישה, ואילו התביעה נגד שלמה כהן הוגשה בהיותו חתום על ההמחאות שנמסרו ליבולי גליל וכן בהיותו ערב להתחייבויות פרי מבח"ר על פי חוזה הרכישה.

 

1. פרי מבח"ר העלתה, כאמור, טענת קיזוז. היא טענה כי חלק מהפריטים שפורטו בעמ/1 הם בבעלותה ולפיכך לא הייתה חייבת לשלם עבורם סכום כלשהו ליבולי גליל, ועל כן, מוטלת על יבולי גליל החובה להשיב לה את התמורה ששילמה בגינם. טענת הקיזוז השניה מתייחסת לפריטים שבגינם היא חויבה לשלם ליבולי גליל בהתאם לפסק הבורר, אך לא נמסרו לידיה במעמד מסירת המפעל ביום 20.6.02 ולא בשלב מאוחר יותר. לטענתה, מאחר ששילמה עבור פריטים אלה ומאחר שיבולי גליל לא מסרה לה אותם, חייבת יבולי גליל להשיב לה את שווים ביום המסירה. טענת הקיזוז השלישית מתייחסת לכפילות שהתגלתה בין דו"ח קמיל לבין הרשימה עמ/1. לטענת פרי מבח"ר, חלק מהפריטים שנכללו ברשימה עמ/1 כבר נכללו בדו"ח קמיל וחויבה לשלם בגינם ליבולי גליל בהתאם לפסק הבורר. על כן, הסכומים שהיא שילמה עבור פריטים אלה בהסכם הרכישה מהווים תשלום כפול ולכן, על יבולי גליל להשיב לה אותם. טענת הקיזוז הרביעית מתייחסת לציוד שהיה בבעלות פרי מבח"ר ונמסר לשימושה של יבולי גליל עם החתימה על הסכם השכירות בשנת 1995. לטענת פרי מבח"ר, חלק מציוד זה לא נמסר לה עם החזרת המושכר לידיה ולא בשלב מאוחר יותר, ועל כן היא זכאית להשבת שוויו. טענת הקיזוז החמישית מתייחסת לנזק שכביכול נגרם לפרי מבח"ר עקב אי הנפקת חשבונית מס עבור הסכום ששולם על ידה בהתאם לפסק הבורר, ואשר מסתכם בסכום של כ-8.5 מיליון ₪. לטענת פרי מבח"ר, אילו יבולי גליל הייתה מנפיקה עבורה חשבונית בגין התשלום, היא הייתה זכאית לקבל זיכוי משלטונות המס עבור המע"מ. כמו כן התייחסה פרי מבח"ר לגובה החוב ולהתחשבנות שהיו אמורים הצדדים לערוך על מנת להתאים את התשלום בגין דמי השכירות לשער היציג של הדולר ביום התשלום.

 

1. יבולי גליל טענה שלוש טענות סף, וכן התייחסה לטענות הקיזוז גופן. טענת הסף הראשונה מתייחסת לטענת הקיזוז שהועלתה על ידי אברהם מייסטר. לטענת יבולי גליל, לאברהם מייסטר אין זכות קיזוז, שכן אין הוא טוען לזכות אישית כלשהי שיש לו כלפי יבולי גליל. משכך ומשנמשכו ההמחאות מחשבונו האישי, אין הוא יכול להיבנות מטענת הקיזוז של פרי מבח"ר. טענת הסף השניה מתייחסת לחובת תום הלב. לטענת יבולי גליל, פרי מבח"ר חתמה על הסכם הרכישה מתוך ידיעה וכוונה שלא לכבד את התחייבויותיה על פיו ומתוך כוונה שלא לשלם את הסכומים שהתחייבה לשלם על פיו. טענת הסף השלישית מתייחסת לעיקרון מעשה בית הדין שלטענתה קיים ביחס לחוב שנפסק על ידי הבורר. לטענת יבולי גליל, פרי מבח"ר אינה יכולה לטעון להשבת סכום כלשהו ששילמה בהתאם לפסק הבורר, בין אם הציוד נמסר לה ובין אם לאו, שכן פסק הבורר בעניין זה מהווה מעשה בית דין אשר חוסם את פרי מבח"ר מלהעלות טענות בעניין זה. בנוסף לטענות הסף התייחסה יבולי גליל לטענות הקיזוז שהעלתה פרי מבח"ר, הודתה בחלק קטן מהן, ודחתה את מרבית טענות הקיזוז.

 

העדר זכות קיזוז לצד רחוק

 

1. יבולי גליל טוענת, כי התביעה נגד אברהם מייסטר היא תביעה שטרית מאחר שההמחאות נמשכו מחשבונו ונחתמו על ידו. אברהם מייסטר אינו צד להסכם הרכישה שנחתם בין יבולי גליל לבין פרי מבח"ר ולפיכך, לא עומדת לו זכות קיזוז אישית, ואין הוא יכול להיבנות מטענת הקיזוז שפרי מבח"ר מעלה.

 

1.  אין בידי לקבל טענה זו. אכן, הסכם הרכישה נחתם בין פרי מבח"ר לבין יבולי גליל, אך אברהם מייסטר היה חלק ממנו; הוא חתם עליו בהיותו ערב להתחייבויותיה של פרי מבח"ר על פיו, וכן מסר מחשבונו האישי המחאות לכיסוי חובה של פרי מבח"ר בהתאם להסכם הרכישה. עולה, אם כן, כי אברהם מייסטר אינו צד רחוק להסכם הרכישה, הוא נטל בו חלק פעיל, ולולא נכונותו למסור המחאות אישיות שלו, אין כל ערובה לכך שהסכם הרכישה היה יוצא אל הפועל.

 

החוב שבגינו נמסרו ההמחאות של אברהם מייסטר ניתנו, אם כן, לצורך פרעון חובה של פרי מבח"ר, ולא בשל חוב אישי שאברהם מייסטר חב ליבולי גליל. בשל כך נקבע בהסכם הרכישה, כי "פרי מבח"ר רשאית להחליף המחאות אלה בהמחאות זהות (סכום ומועד פירעון), בטרם מועד פרעונן, בהמחאות אחרות, משוכות על ידי פרי מבח"ר ונושאות חתימת ערבות של מר אברהם מייסטר ושלמה כהן." הנה כי כן, הצדדים גילו את דעתם במפורש, כי אחריותו של אברהם מייסטר כלפי יבולי גליל היא אחריות של ערב ומוגבלת לגובה חובה של פרי מבח"ר. אין ספק, כי אילו פרי מבח"ר הייתה מחליפה את ההמחאות בהמחאות שלה, לא הייתה יבולי גליל רשאית לגבות מאברהם מייסטר סכום החורג מהסכומים שפרי מבח"ר חייבת לה. העובדה שהשיקים לא הוחלפו באחרות, אין בה כדי לשנות מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים כמתואר בהסכם השכירות, ואין בה כדי להקים ליבולי גליל עילת תביעה עצמאית ונפרדת נגד אברהם מייסטר במנותק ממערכת היחסים שבין יבולי גליל לפרי מבח"ר.

 

1. מבחינת דיני השטרות ניתן לסווג את טענתו של אברהם מייסטר לא רק כטענת קיזוז של סכום קצוב, אלא טענה לכישלון תמורה מלא או חלקי. בעצם טוען אברהם מייסטר, כי אם טענת הקיזוז שמעלה פרי מבח"ר תתקבל במלואה או בחלקה, יש לראות בכך כישלון תמורה מלא או חלקי, שכן אין מחלוקת בין הצדדים, כי לא מוטלת על אברהם מייסטר כל חובה לשלם ליבולי גליל סכום כלשהו מעבר לסכומים שפרי מבח"ר חבה לה.

 

1. קבלת הטענה של יבולי גליל עלולה להביא לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת; נניח כי טענות הקיזוז שמעלה פרי מבח"ר תתקבלנה ותביעת יבולי גליל נגדה תידחה, מאחר שהסכום שפרי מבח"ר רשאית לקזז עולה על סכום התביעה. במקרה זה יחויב אברהם מייסטר בסכום ההמחאות, ויבולי גליל תתעשר בסכום זה על אף שהיא אינה זכאית לו. מנגד, אברהם מייסטר לא יוכל להגיש תביעה נפרדת להשבת הסכום מאחר שהחיוב נעשה בהתאם לפסק דין שניתן על ידי ערכאה מוסמכת, כך שהוא לא יכול לטעון להתעשרות שלא במשפט ולא תעמוד לו עילת תביעה על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט. מסקנה זו שבה בעל דין מחויב לשלם חוב שאינו חייב ובעל דין מתעשר בסכום שאינו זכאי לקבל ללא אפשרות השבה, היא מסקנה אבסורדית שלא ניתן לקבלה.

 

1. סיכומם של דברים – אברהם מייסטר הוא צד קרוב וחלק מהסכם הרכישה והוא צד קרוב גם בהתאם לדיני השטרות בהיותו מושך השטר לפקודת יבולי גליל. ההמחאות במקרה דנן לא הוסבו לצד שלישי, ההתדיינות השטרית היא בין אותם צדדים לעסקת היסוד ולפיכך, רשאי אברהם מייסטר להעלות כל טענה הן מכוח דיני השטרות והן בהתאם לעסקת היסוד, בדיוק כפי שפרי מבח"ר יכולה להעלות טענות מסוג אלו.

 

טענת חוסר תום לב

 

1. יבולי גליל טוענת, כי פרי מבח"ר חתמה על הסכם הרכישה בחוסר תום לב וללא כוונה לשלם את התמורה המוסכמת. לטענתה, פרי מבח"ר התנגדה לרכוש את הציוד שפורט בעמ/1 במהלך הדיונים שהתנהלו בפני השופט קלינג במסגרת הליכי מימוש אגרת החוב, והביעה את הסכמתה לעשות כן רק ביום מסירת החזקה במפעל לידי פרי מבח"ר ועת החלה יבולי גליל להוציא את הציוד והחומרים מהמפעל. נטען עוד, כי פרי מבח"ר לא השיגה על הרשימה עמ/1 לאחר שהשמאי סנדובסקי מסר את מכתב ההבהרות, והיא עשתה כן רק בחלוף כשנה מאותו מועד. התנהלות זו, כך נטען, מלמדת על חוסר תום לבה של פרי מבח"ר ועל כוונתה שלא לשלם את התמורה המוסכמת.

 

1. לא מצאתי ממש בטענות יבולי גליל בעניין זה. לעניין התנגדותה של פרי מבח"ר לחייב אותה לרכוש את הציוד התייחס השופט קלינג בהחלטתו מיום 9.6.02 וקבע, כי לא מוטלת על פרי מבח"ר כל חובה לרכוש את הציוד שפורט בעמ/1. התנגדותה של פרי מבח"ר נמצאה, אם כן, מוצדקת ומעוגנת בדין. יתרה מכך, משלא הייתה מוטלת על פרי מבח"ר כל חובה לרכוש את הציוד שפורט בעמ/1, אין לראות בהתנגדותה לחייב אותה לרכוש את הציוד משום חוסר תום לב. קיים הבדל משמעותי בין רכישת ציוד וחומרים מכוח חובה לעשות כן לבין רכישת חומרים מרצון וללא מחויבות מוקדמת. במקרה הראשון יכולת ההתמקחות והמשא ומתן העומדת לרשותה של פרי מבח"ר מצומצמת ביותר וכמעט ואינה קיימת. לעומת זאת, כאשר לא מוטלת על פרי מבח"ר חובה לרכוש את הציוד, היא יכולה לנהל משא ומתן, היא יכולה לבחון את הציוד, לבדוק את תקינותו ולהתמקח על המחיר. קבלת הבקשה של יבולי גליל הייתה שוללת מפרי מבח"ר יכולת התמקחות זו ועל כן, אין פלא שהיא התנגדה לה בתוקף.

 

1. לא מצאתי ממש גם בטענת יבולי גליל שכביכול, יש לראות משום חוסר תום לב בעובדה שפרי מבח"ר הסכימה לרכוש את הציוד רק לאחר שיבולי גליל מסרה את המושכר לכונס הנכסים ולאחר שהיא החלה להוציא את הציוד ממנו. ראשית, אין ממש בטענת יבולי גליל, כי המושכר נמסר קודם לכונס הנכסים ורק לאחר מכן לפרי מבח"ר. תהליך המסירה מיבולי גליל לכונס ומהכונס לפרי מבח"ר בוצע באותו מועד ולא בשלבים כנטען. מעיון בדו"ח המסירה עולה, כי המפעל נמסר לפרי מבח"ר ביום 20.6.02, בנוכחות כונס הנכסים עו"ד גילדר, אבי סנדובסקי ואברהם מייסטר. באותו מעמד נכח גם מוטי עציוני, הבעלים של יבולי גליל. בעדותו לפני הסביר אברהם מייסטר, כי באותו מעמד, המושכר נמסר מיבולי גליל לכונס ומהכונס לפרי מבח"ר, כך שלא ניתן לקבל את הטענה שהמסירה בוצעה בשלבים.

 

באותו מעמד ולפני שיבולי גליל הוציאה פריטי ציוד כלשהם נחתם הסכם הרכישה ולפיו רכשה פרי מבח"ר מיבולי גליל את הציוד שפורט בעמ/1 בתמורה המוסכמת. אינני רואה כל פגם מוסרי או אחר בעובדה שפרי מבח"ר הביעה את נכונותה לרכוש את הציוד ביום המסירה. התנהלות זו לא גרמה ליבולי גליל נזק כלשהו, לא פגעה בזכויותיה ולא השפיעה על מהלכיה בצורה זו או אחרת. יתכן שלמהלך הזה הייתה השפעה על המחיר שדרשה יבולי גליל תמורת הציוד, אם כי לא ניתן לקבוע זאת בוודאות. גם אם כך הם פני הדברים, מדובר במהלך לגיטימי, שלא ניתן לייחס בגינו חוסר תום לב לפרי מבח"ר.

 

1. יבולי גליל טוענת עוד, כי יש לראות בפרי מבח"ר כמי שהתנהגה בחוסר תום לב נוכח הסכמתה של פרי מבח"ר לחתום על הסכם הרכישה על אף שהיו לה טענות נגד הרשימה עמ/1. לטענתה, פרי מבח"ר לא הסתייגה מהרשימה עמ/1 במעמד החתימה על ההסכם, ונתנה ליבולי גליל להבין, כי אין לפרי מבח"ר טענות בעניין זה.

 

גם בטענה זו אין ממש. עוד לפני החתימה על הסכם הרכישה העלתה פרי מבח"ר טענות שונות לגבי הרשימה עמ/1. בין היתר היא טענה, כי חלק מהציוד המפורט בה הוא בבעלותה, וכי קיימות כפילויות בין אותה רשימה לבין דו"ח קמיל שכבר נידון והוכרע בפסק הבורר. בשל טענות אלה הכין השמאי סנדובסקי מטעם יבולי גליל מכתב הבהרות אשר התייחס לטענות פרי מבח"ר. דו"ח זה לא היה מקובל על פרי מבח"ר והיא מעולם לא הסכימה לאמור בו.

 

בשל מחלוקות אלו באשר לציוד ולחומרים הכלולים בעמ/1 ומאחר שהיו לפרי מבח"ר טענות שונות לעניין הרשימה עמ/1, נכתב בסעיף 1 להסכם, כי אין באמור בהסכם הרכישה כדי "לפגוע בטענות הצדדים לעניין התחשבנות בין הצדדים, אם תבוא וככל שתבוא..". מאחר שהיה ברור לצדדים, כי יתכן שבעתיד יהיה צורך בהתחשבנות לעניין פריטים אלה ואחרים שנכללו בעמ/1, נקבע בסעיף 3 להסכם מנגנון לחישוב עלותו או שוויו של כל פריט:

 

"מבלי להודות בטענות, ולצורך התחשבנות עתידית, אם תבוא וככל שתבוא, מוסכם, כי לצורך חישוב עלותו/מחירו/שוויו של כל פריט ברשימה עמ/1, יחושב השווי כמכפלה של הסכום הקבוע בעמ/1 במספר המתקבל מנגזרת של 320,000 מתוך 490,408  (415,600 + מע"מ), קרי 65.25%".

 

הנה כי כן, ההסתייגויות של פרי מבח"ר מהרשימה עמ/1 היו ידועות ליבולי גליל זמן רב לפני החתימה על הסכם הרכישה, ויבולי גליל הייתה מודעת לאותן הסתייגויות ולעמידת פרי מבח"ר על טענותיה בעניין זה גם במעמד החתימה על הסכם הרכישה. בנסיבות אלו, טענות יבולי גליל לעניין מצג שווא שהציגה בפניה פרי המבח"ר כאילו אין לה עוד טענות לעניין הרשימה עמ/1 הן טענות מופרכות וחסרות בסיס.

 

1. פרי מבח"ר הסתייגה לא רק מעמ/1, אלא גם ממכתב ההבהרות שערך סנדובסקי ביום 28.6.02, כשמונה ימים לאחר החתימה על הסכם הרכישה. בשל הסתייגותה מעמ/1 ומדו"ח ההבהרות, נחקר סנדובסקי בחקירה נגדית על ידי ב"כ פרי מבח"ר, במסגרת ההליכים שהתנהלו בפני בית המשפט המחוזי בהליך הכינוס, לצורך קביעת גובה החוב שפרי מבח"ר חבה ליבולי גליל.

 

הנה כי כן, פרי מבח"ר לא רק הסתייגה במפורש מעמ/1, אלא אף מדו"ח ההבהרות של סנדובסקי, ועמדה על חקירתו בנושאים אלו, גם לאחר החתימה על הסכם הרכישה. בנסיבות אלו, אין ממש בטענות יבולי גליל שכביכול פרי מבח"ר לא הסתייגה מדו"ח ההבהרות. במסגרת אותם הליכים העלתה פרי מבח"ר אותן טענות קיזוז שהיא מעלה היום לעניין הציוד שנמסר ליבולי גליל עם תחילת השכירות בשנת 1995 ולא הושב לה עם החזרת החזקה במושכר לידה ביום 20.6.02, ולעניין אי קבלת פריטי ציוד שחויבה בגינם בפסק הבורר.

 

1. בהחלטה מיום 28.2.02 התייחס השופט קלינג לטענת קיזוז אחת, שהעלתה פרי מבח"ר בקשר למיכלים שנמסרו ליבולי גליל עם תחילת ההתקשרות ביניהם וקבע, כי יש לקזז מהסכום שנפסק לטובת יבולי גליל שווי של 3,800 מיכלים לפי 201 ₪ בתוספת מע"מ למיכל. בהתייחסו ליתר טענות הקיזוז קבע השופט קלינג, כי טענות אלו מושתתות "על שפע של עובדות שלא הובררו דיין במסגרת ההליך שבפני. כך למשל, הטענה כי תוכנות שנמסרו לפרי מבח"ר אינן מקוריות וכי נמסרו ללא רישיון". בהמשך אותה החלטה נקבע, כי "אם פרי מבח"ר תעמוד על בירור טענותיה אלה, יהיה עליה לנקוט בהליך נפרד. המסגרת של הדיון בפני של הליכי כנוס ומתן הוראות לכינוס, אינה מתאימה לבירור מחלוקת עובדתית ופרטנית זו."

 

אמנם פרי מבח"ר לא נקטה בהליך נפרד להשבת הסכומים שלטענתה מגיעים לה מיבולי גליל, אך אין בכך כדי לחסום אותה מלהעלות טענות אלו במסגרת טענת קיזוז שהיא מעלה במסגרת התביעה דנן. אין משמעות הדבר שיבולי גליל אינה יכולה לטעון לקיומו של מעשה בית דין בקשר לטענה זו או אחרת. כפי שיובהר בהמשך, טענת מעשה בית הדין שמעלה יבולי גליל הינה טענה טובה ביחס לאחת מטענות הקיזוז שמעלה פרי מבח"ר.

 

מעשה בית דין

 

1. כאמור, טענת הקיזוז של פרי מבח"ר מתייחסת, בין היתר, לפריטים שלא נמסרו לידיה בעת החזרת החזקה לידיה, על אף שחויבה לשלם את שווים בפסק הבורר. על מנת שתקום לפרי מבח"ר זכות קיזוז, היא הייתה צריכה להוכיח, כי קמה לה זכות לקבל את שווים של אותם פריטים בהם היא חויבה בפסק הבורר. במילים אחרות, לפני הדיון בשאלה אם יכולה פרי מבח"ר להעלות טענת קיזוז, יש לבדוק אם קמה לה זכות מהותית כלשהי ביחס לאותם פריטים. אם לא תצליח פרי מבח"ר להוכיח, כי מוטלת על יבולי גליל החובה להשיב לה את שווי אותם פריטים, נופלת גם טענת הקיזוז, שכן בהעדר זכות שבדין, אין מה לקזז.

 

1. דומני כי ביחס לפריטים בהם חויבה פרי מבח"ר בהתאם לפסק הבוררות, לא עלה בידיה להוכיח, כי מוטלת על יבולי גליל חובה להשיב לה את שווים. נהפוך הוא, כפי שיפורט להלן, צודקת יבולי גליל בטענתה, כי ביחס לפריטים אלה עומדת לה הגנת מעשה בית דין, החוסמת את דרכה של פרי מבח"ר להעלות טענת השבה ביחס לאותם פריטים שחויבה לשלם בגינם ליבולי גליל בפסק הבוררות.

 

1. פרי מבח"ר לא מצביעה ולא בכדי בסיכומיה על המקור החוקי או ההסכמי לחובת יבולי גליל להשיב לה את שווי אותם פריטים בהם חויבה בפסק הבוררות ולא נמסרו לידיה עם החזרת המושכר. מקור כזה אינו קיים, שכן עיון בפסק הבורר מגלה, כי חיובה של פרי מבח"ר לשלם ליבולי גליל בגין אותם פריטי ציוד לא הותנה במסירתם לידיה, או בהעברת הבעלות בהם לידיה. החיוב של פרי מבח"ר בתשלום עבור אותם פריטים היה מוחלט ולא הותנה בתנאי כלשהו. משלא נקבע בפסק הבורר, כי התשלום מותנה במסירת אותם פריטים, לא ברור לי מניין שואבת פרי מבח"ר את הטענה שהייתה מוטלת על יבולי גליל חובה כזאת.

 

1. ניתן אולי לטעון, כי זכות ההשבה מעוגנת בחוק עשיית עושר ולא במשפט, אשר מחייב בעל דין להשיב ליריבו את שווי ההתעשרות שהושגה על חשבונו שלא כדין. ברם, טענה זו לא יכולה להתקבל מאחר שהתעשרותה של יבולי גליל במקרה דנן, ככל שהייתה התעשרות, מקורה בפסק בוררות חלוט שאושר על ידי בית המשפט המחוזי. במקרה כזה שבו זוכה צד למשפט בסעד כספי, אין ביכולתו של הצד שניתן נגדו פסק הדין להגיש תביעה נפרדת להשבת הכספים בהם חויב. התרופה של אותו בעל דין היא בהעלאת כל טענות ההגנה שלו במסגרת ההליך הראשון, ומשלא עשה כן או משנדחו טענותיו, הוא מושתק מלהעלות אותן טענות בהליך נפרד, וזאת מכוח עיקרון מעשה בית דין.

 

על כן, אם פרי מבח"ר סבורה הייתה, כי היא אינה חייבת לשלם ליבולי גליל בגין אותם פריטים, בין מחמת שאותם פריטים לא נמצאים במפעל, בין מחמת שאותם פריטים אינם ראויים לשימוש ובין מחמת כל טעם אחר, היא הייתה חייבת להעלות טענות אלו במסגרת הליך הבוררות.

 

1. בית המשפט העליון דחה ניסיונות של בעלי דין לחתור תחת חיוב שהושת עליהם בפסק דין חלוט בדרך של הגשת תביעה נפרדת לביטול אותו חיוב, וקבע כי בעל דין מנוע מלהגיש תביעה מעין זו וזאת  מכוח העיקרון של מעשה בית דין. כך למשל, ברע"א 6498/05 מרגלית צבעוני נגד בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] נדון מקרה שבו ניתן נגד המערערת פסק דין בהעדר הגנה המחייב אותה לשלם לבנק יתרת חוב בגין שלוש הלוואות. בהליך השני הגישה המערערת תביעת נזיקין נגד הבנק בה ביקשה החזר הכספים שחויבה בהם לטובת הבנק בהליך הראשון, בטענות שונות הנוגעות לנסיבות חתימתה על ההלוואות. בית משפט השלום דחה את התביעה מכוח העיקרון של מעשה בית דין, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של התובעת, ובית המשפט העליון אישר את הפסיקה. כב' השופטת ארבל קבעה:

 

"היה על המבקשת להעלות את טענותיה בנוגע לנסיבות קבלת ההלוואה במסגרת התגוננותה בפני התביעה בהליך הראשון וכי משלא עשתה כן, ניתן לראות באי הגשת כתב הגנה מטעמה משום הודאה בטענות המשיב שהועלו בכתב תביעתו. משניתן פסק דין בהליך הראשון הרי שקיים מעשה בית דין בין בעלי הדין, אף אם פסק הדין ניתן ללא בירור לגופו של עניין בהעדר הגנה."

 

בהתייחסו לסוג ההשתק קבע בית המשפט העליון, כי במקרה זה מדובר הן בהשתק עילה והן בהשתק פלוגתא.

 

1. מקרה דומה נידון ברע"א 2237/06 בנק הפועלים נגד רלה וינשטיין, [פורסם בנבו] שם נקבע:

 

"..גם אני סבורה, כי פסק דין שניתן בהעדר הגנה ומכריע מכללא לטובת התובע בפלוגתא עיקרית, שהיא נושא ההתדיינות הראשונה וההכרעה בה היא בבחינת הכרעה שבלעדיה אין, מונע מן הנתבע לשוב ולהעלות בהתדיינות נוספת טענות החותרות תחת הכרעה זו. לאמיתו של דבר, כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים. בשיטה המאפשרת לנהוג כך, פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה לעולם לא יהיו חלוטים. לא יהיה צורך בהגשת בקשה לביטול פסקי דין כאלה ולא תהיה משמעות למועדים להגשת בקשת הביטול. נתבעים יוכלו, גם בחלוף שנים (כפי שארע בענייננו), להפוך לתובעים ולטעון טענות נגד החיוב, לרבות טענות מרכזיות ביותר, כמו הטענה שהעלתה וינשטיין בענייננו כי החשבון הוא חשבון של חברה ביסוד ואינו חשבונה שלה. כך ייפגע הן האינטרס של בעל הדין שזכה בדינו להגנה מפני הטרדות חוזרות ונשנות מצידו של בעל הדין שכנגד והן האינטרס הציבורי בסופיות הדיון ובניצול יעיל של המשאבים השיפוטיים המוגבלים".

 

דברים אלה שנאמרו ביחס לפסקי דין שניתנו בהעדר ועל יסוד הקביעה כי פסקי דין אלה הכריעו מכללא בפלוגתאות שבין הצדדים, יפים מקל וחומר כאשר מדובר בפסק דין שניתן לאחר התדיינות ארוכה ומייגעת שבסופה ניתנו שני פסקים על ידי הבורר, שהכריעו בכל המחלוקות שבין הצדדים. במקרים כאלה, אין לאפשר במסגרת התדיינות נוספת העלאת טענות שמשמען חתירה תחת החיוב שהושת בפסק הבורר.

 

1. ואכן, עיון בפסק הבורר מגלה כי טענות פרי מבח"ר לעניין חיובה בתשלום השקעות יבולי גליל על פי דו"ח קמיל נדחו מכל וכל לאחר שנקבע, כי פרי מבח"ר מנועה, מכוח העיקרון של מעשה בית דין, מלהעלות טענות כלשהן נגד דו"ח קמיל. בפסק הביניים נקבע, בין היתר, כדלקמן:

 

"..הנתבעת (פרי מבח"ר-ע.ט.) מושתקת מלטעון כנגד דו"ח קמיל, גם מפני שהוא מהווה מעשה בית דין, המחייב גם אותה והן משום שמכוח ההסכמות ההדדיות שקדמו לו נוצר גם בין הצדדים לבוררות זו השתק ברור ומפורש של הפלוגתא מהם הסכומים אשר שולמו על ידי התובעת על פי הסכם השכירות מיום 5.7.1995 עד למועד הגשת הדו"ח (31.7.1996), שהנתבעת חייבת בהשבתם".

 

 

 

בהמשך נקבע:

 

 

"..ומשבאתי לכאן, אציין, בהקדמת המאוחר, כי תוצאה נגזרת נוספת מהסכמות הצדדים לדו"ח קמיל היא שכל הטענות שיכולות היו לעמוד לנתבעת נגד אופיין או מהותן של השקעות כלשהן שהשקיעה התובעת בנכס או נגד טיבן של הוצאות שונות שהוציאה התובעת להפעלתו, עד ליום 31.7.1995, אינן יכולות להתקבל … ודוק בכותבי למעלה "אינן יכולות להתקבל" כוונתי כפולה. ראשית, שהנתבעת לא יכולה להישמע בטענה שהוצאה כלשהי מההוצאות שהוכרו ונקבעו בדו"ח קמיל לא הוצאה בפועל על ידי התובעת, ושנית, בכפוף למה שקבעתי להלן – גם לא בטענה שהוצאה פלונית אפילו נעשתה למעשה לא הוצאה בהתאם להסכם השכירות או שיש להתעלם ממנה או להקטינה מטעם זה או אחר" (שם בעמ' 9-10 – ההדגשה אינה במקור).

 

בהמשך לקביעות בפסק הביניים, חויבה פרי מבח"ר בפסק המשלים לשלם ליבולי גליל, בין היתר, את "הסכום המגיע על פי דו"ח רוה"ח אילן קמיל ( כמתואר בעמ' 6-24 שבפסק הביניים, בסעיפים 6-7) דהיינו, 4,870,084 ₪ .."

 

הנה כי כן, על פי האמור בפסק הבורר, פרי מבח"ר מנועה מלהעלות טענות כלשהן באשר לחיובה בתשלום עבור הפריטים שהופיעו בדו"ח קמיל, בין אם מדובר בטענות שעניינן מהות וטיב אותן הוצאות ובין אם מדובר בטענות אחרות שמטרתן הפחתת אותו חיוב. על כן, קבלת טענת ההשבה שמעלה פרי מבח"ר במסגרת הליך זה משמעה חתירה תחת אותן קביעות בפסק הבורר בהליך אחר. דרך תקיפה זו של פסק הבוררות אינה אפשרית כפי שנקבע בפסיקה, וזאת  מכוח העיקרון של מעשה בית דין.

 

1. הדרך היחידה העומדת בפני פרי מבח"ר להעלאת טענת השבה כאמור היא בהגשת תביעה לביטול פסק בורר. במקרה כזה יהיה על פרי מבח"ר להוכיח עילה שמצדיקה ביטול פסק הבוררות, לרבות הוכחת תנאי סף נוקשים. בין היתר יהיה על פרי מבח"ר להוכיח, כי פסק הבוררות ניתן במרמה, כי מעשה המרמה נודע לה לאחר מתן הפסק, וכי היא לא הייתה יכולה לדעת על אותה תרמית בטרם ניתן פסק הבוררות. במקרה שלפנינו, פרי מבח"ר לא עתרה לביטול פסק הבוררות, לא העלתה טענה כלשהי לעניין תוקף הפסק, ולא התיימרה אפילו לטעון בכיוון זה. בנסיבות אלו שבהן פרי מבח"ר לא טענה לביטול פסק הבורר, לא קמה כל חובה על יבולי גליל להשיב את אשר קיבלה מכוח אותו פסק.

 

1. סיכומם של דברים, פרי מבח"ר מנועה מלהעלות טענות כנגד חיובה בתשלום שווי הפריטים שנכללו בדו"ח קמיל בין אם פריטים אלה נמסרו לידה עם החזרת המושכר לידיה ובין אם לאו. משכך הם פני הדברים, לא עומדת לפרי מבח"ר זכות השבה בגין אותם פריטים שלא נמסרו לה, שכן פסק הבורר לא התנה את התשלום בתנאי כלשהו. בהעדר זכות מהותית להשבת שווי הפריטים, נופלת ממילא טענת הקיזוז ביחס לאותם פריטים.

 

פריטי ציוד שנמסרו ליבולי גליל עם תחילת השכירות

 

1. טענת קיזוז נוספת שהעלתה פרי מבח"ר מתייחסת לפריטי ציוד שנמסרו ליבולי גליל עם תחילת השכירות ולא הושבו לה עם החזרת החזקה במושכר לידיה ביום 20.6.02. לא צריכה להיות מחלוקת, כי בכפוף להוכחת טענת הקיזוז, קרי הוכחת הטענה שפריט מסוים שנמסר ליבולי גליל עם תחילת השכירות לא הושב לפרי מבח"ר והוכחת שווי הפריט נכון ליום 20.6.02, זכאית פרי מבח"ר לקזז שווי אותם פריטים מהסכומים שהיא חייבת ליבולי גליל. יבולי גליל לא חלקה מבחינה עקרונית על זכות ההשבה והקיזוז, וטענתה היא שפרי מבח"ר כלל לא הוכיחה, כי הפריטים לא הוחזרו לידיה ולא הוכיחה את שווי הפריטים שלטענתה לא הוחזרו.

 

1. מאחר שאין מחלוקת בין הצדדים באשר לעקרון ההשבה ובאשר לזכותה של פרי מבח"ר לקזז את שווי הפריטים ככל שתוכח טענתה, נדון להלן באופן פרטני בכל פריט ופריט ונעמוד על טענות פרי מבח"ר בעניין זה.

 

 

מכונת הרמה לקרטונים חומים

 

1. כאמור, להסכם השכירות שנחתם בין פרי מבח"ר ליבולי גליל בשנת 1995 צורפה "רשימת מלאי ציוד ומכונות של פרי מבח"ר", שנמסרו לשימושה של יבולי גליל ושהייתה אמורה להשיבם לפרי מבח"ר בסיום השכירות. מכונת הרמה לקרטונים חומים מופיעה בפריט מס' 1 באותה רשימה.

 

לא צריכה להיות מחלוקת כי מכונה זו לא הושבה לפרי מבח"ר עם החזרת המושכר, שכן בדו"ח המסירה עליו חתומים אברהם מייסטר, השמאי סנדובסקי יבולי גליל ועו"ד גילדר, כונס הנכסים, נרשם במפורש, כי מכונה זו חסרה. על כך גם העיד אברהם מייסטר בתצהיר עדותו הראשית ועדותו בעניין זה הייתה מקובלת עליי.

 

1. יבולי גליל לא חלקה על טענת פרי מבח"ר שהמכונה לא הוחזרה לה, אך לטענת המנכ"ל שלה, מרדכי עציוני, "מכונה זו לא הייתה מעולם בבעלות פרי מבח"ר אלא בבעלות חברת מיכלי כרמל או חברת י.מ.א עין המפרץ, והוחזרה אליהם על ידי יבולי גליל".

 

אין בידי לקבל טענה זו של יבולי גליל וכמה טעמים לדבר: ראשית, עדותו של עציוני ותצהיר עדותו הראשית סותרת את האמור בתצהיר שהוא צירף בעצמו לכתב טענות שהוגש מטעם יבולי גליל לבית המשפט המחוזי והוכתר בכותרת "הבהרות מטעם יבולי גליל לגבי תחשיב החוב" (מוצג נ/7), שם הצהיר עציוני בסעיף 1-28, כי "מכונת הקמה לקרטונים חומים, שהיוותה חלק ממערך המיון לקרטונים טלסקופיים שפורק, מצויה בחצר המפעל כגרוטאה" (ההדגשות במקור).

 

עציוני לא נתן הסבר מניח את הדעת לסתירה זו בגרסאות על אף שמדובר בסתירה מהותית הנוגעת לעצם קיומה של המכונה ולשאלה אם המכונה הושבה לפרי מבח"ר אם לאו. סתירה מהותית זו מכרסמת באופן חמור בגרסתו של עציוני באשר להשבת המכונה לבעלים האמיתיים שלה.

 

שנית, גרסתו של עציוני סותרת את האמור בהסכם השכירות וברשימת הציוד שצורפה לו, ואשר נחתמו על ידי שני הצדדים. עציוני לא נתן הסבר כלשהו, לא כל שכן הסבר מניח את הדעת, מדוע בהסכם השכירות וברשימת הציוד נרשם, כי המכונה היא בבעלות פרי מבח"ר על אף שלטענתו היום, המכונה הייתה בבעלות אחרת. האמור בהסכם השכירות והעדר הסבר מניח את הדעת לגרסה שמעלה יבולי גליל היום, מכרסמים באופן חמור בגרסתו של עציוני באשר לבעלים של המכונה.

 

שלישית, יבולי גליל לא הציגה אף מסמך שיש בו כדי לתמוך בטענתה, כי המכונה הייתה בבעלות אחרת, וכי היא מסרה אותה לאותם הבעלים. היא לא הציגה תעודת משלוח המעיד על מסירת המכונה לחברה אחרת, לא הציגה מסמך שיש בו כדי להעיד על הבעלים והסתפקה בטענה כללית וסתמית, כי המכונה הוחזרה לגורם שלישי. גרסה זו אינה יכולה לסתור מסמכים בכתב עליהם חתומה יבולי גליל עצמה, ואינה יכולה להוות בסיס לקבלת הטענה.

 

רביעית, עציוני עצמו אינו יודע לפרט של מי המכונה ולמי היא הוחזרה וטוען, כי המכונה היא בבעלות "חברת מיכלי כרמל או י.מ.א עין המפרץ". גם עובדה זו פוגעת באמינות גרסתו של הציוני באשר לגורל המכונה.

 

1. משלא החזירה יבולי גליל מכונה שקיבלה מפרי מבח"ר בהתאם להסכם השכירות, מוטלת עליה החובה להשיב לפרי מבח"ר את שוויה ביום החזרת החזקה במושכר, קרי ביום 20.6.02.

 

1. להוכחת שווי המכונה צירף אברהם מייסטר הצעת מחיר לרכישת מכונה דומה חדשה בסכום של 45,800 יורו, ששווים נכון ליום החתימה על התצהיר עמד על סך 259,686 ₪. נטען כי לאור גילה של המכונה, מעריך אברהם מייסטר את שווי המכונה המשומשת ב-50% מערכה כחדשה, דהיינו בסכום של 129,843 ₪.

 

אין בידי לקבל את עדותו של אברהם מייסטר באשר לשווי המכונה המשומשת. הערכת שווי של מכונה מעין זו צריכה להיעשות על בסיס אורך חייה של המכונה, מספר השנים בהן נעשה שימוש, רמת התחזוקה של המכונה, מצבה המכני של המכונה ורמת ההיצע והביקוש של מכונה מעין זו בשוק. אברהם מייסטר לא פירט בתצהיר עדותו הראשית מתי נרכשה המכונה, כמה זמן נעשה בה שימוש, מה אורך החיים של מכונה כזו, מה היה מצבה המכני ביום המסירה ומה הייתה רמת התחזוקה שלה. הוא אף לא פירט מדוע הוא מעריך את שווי המכונה ב-50%, על סמך מה הוא ביסס הערכה זו, האם הוא בדק את מצב השוק, האם הוא קיבל הצעות מחיר למכונה משומשת ובעצם לא הציג תשתית ראייתית מינימאלית שיש בה כדי לאפשר הערכת שווי המכונה.

 

1. אכן, לבית המשפט סמכות לפסוק פיצוי על דרך האומדנא מקום שמוכח כי נגרם נזק לבעל דין, אך לא ניתן להעריך במדויק את גובה הנזק. ברם, פסיקת פיצוי על דרך האומדנא הינה החריג ובדרך כלל מוטלת על הניזוק החובה להוכיח גם את שיעור הנזק. ניתן לפסוק פיצוי על דרך האומדנא רק מקום שקיים קושי אובייקטיבי להוכיח את שיעור הנזק שנגרם ומקום שבעל הדין מביא לבית המשפט נתונים וראיות שמאפשרים לו להעריך את גובה הנזק, אם כי לא בצורה מדויקת.

 

לעניין זה התייחס בית המשפט העליון בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נגד מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2), עמ' 800, שם נקבע:

 

            "הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט."

 

בהמשך נקבע:

 

            "על פי גישתנו, מוטל על הנפגע, המבקש לקבל פיצויים במסגרת סעיף 10 לחוק התרופות, הנטל ליצור תשתית, שתאפשר לבית המשפט להעריך את מידת הנזק מזה ואת שיעור הפיצויים מזה. כשם שמידת הנזק אינה עניין, שנקבע על פי אומדנא דדיינא, כן עניין הפיצוי אינו נקבע על פי אומדנא דדיינא. שאלה אחרת היא, מהי מידת הוודאות והדיוק, הנמתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצויים. האם עליו להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן לקבוע את מידת הנזק ואת שיעור הפיצוי במידת ודאות ודיוק מוחלטים, או שמא ניתן להקל עליו בעניין זה? ידועים מקרים, שבהם אין כל אפשרות להעריך את הפיצוי והנזק במידת ודאות מרובה. האם יש בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע? הגישה המקובלת היא, כי מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים".

 

המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים שבהם ראוי הוא לפסוק פיצוי על דרך האומדנא. כאמור, פרי מבח"ר כלל לא הביאה נתונים שמאפשרים לבית המשפט להעריך את שווי המכונה. הטענה ששווי מכונה משומשת מוערך ב-50% משוויה כחדש היא טענה חסרת בסיס שלא ניתן לקבלה. ניקח לדוגמא שווי של רכב; בעל דין שלא מביא נתונים לעניין שנת הייצור של הרכב, מצבו המכני, מספר הבעלים שלו ומספר הקילומטרים שנסע הרכב עד שניזוק אינו יכול לטעון, כי יש לפסוק לו פיצוי בגובה 50% משוויו כחדש. פסיקה פיצוי בגובה 50% משוויו כחדש הינה פסיקה שרירותית שאין בה כדי לשקף באופן כלשהו את גובה הנזק שנגרם, שכן שווי של רכב משנת ייצור 1995 שונה מרכב משנת ייצור 2000 והאחרון שונה מרכב משנת ייצור 2008.  שלושת הרכבים הם רכבים משומשים, אך קיים פער תהומי בין שווי הרכב הראשון לשווי הרכב השני והשלישי.

 

1. סיכומם של דברים, פרי מבח"ר כלל לא הוכיחה את שווי המכונה, אפילו לא בקירוב. בנסיבות אלו, הנני דוחה את טענת פרי מבח"ר לקיזוז סכום כלשהו בגין מכונה זו.

 

מכונת קשירה מדגם SIGNODE

 

1. מכונה זו מופיעה כפריט 2 ברשימת הציוד של פרי מבח"ר שנמסרה לשימושה של יבולי גליל בהתאם להסכם השכירות. בדו"ח המסירה שנערך, כאמור, בנוכחות השמאי סנדובסקי ועציוני מטעם יבולי גליל נרשם, כי המכונה חסרה.

 

עציוני טען בעדותו, כי מכונה זו הייתה בחצרי המפעל במועד מסירתו לידי פרי מבח"ר. סנדובסקי כותב במכתב ההבהרות, כי הוא אינו זוכר מה עלה בגורלה של המכונה וציין, כי נטען על ידי עציוני או על ידי אדלר, כי שרידיה הושלכו בחצר המפעל.

 

1. אין בידי לקבל את טענות יבולי גליל בעניין זה. כאמור, דו"ח המסירה נערך בנוכחות סנדובסקי ועציוני, ועל כן יש לצפות מהם, אילו היה ממש בטענתם לעניין שרידי המכונה, כי הם יעמדו על כך שעובדה זו תירשם במפורש בדו"ח המסירה. העובדה שבדו"ח המסירה נרשם, כי המכונה חסרה מבלי שנרשמה הסתייגות כלשהי מטעם עציוני שנכח או מטעם סנדובסקי אשר שימש אותה עת כשמאי מטעם יבולי גליל, מלמדת כי המכונה הייתה חסרה, וכי אין ממש בטענות יבולי גליל לעניין שרידי המכונה.

 

1. גם כאן טען אברהם מייסטר, כי יש להעריך את שווי המכונה ב-50% משווי של מכונה חדשה שעמד על סך 2,380 יורו. גם בקשר למכונה זו לא הסביר ולא נימק אברהם מייסטר על סמך מה מבוססת הערכתו לעניין שווי המכונה. הוא לא פירט מתי נרכשה המכונה הרלבנטית, מהו אורך החיים שלה וכמה זמן נעשה בה שימוש. אברהם מייסטר אף לא טען, כי הוא בדק בשוק מה השווי של מכונה משומשת עם נתונים דומים למכונה הרלבנטית, לא קיבל הצעות מחיר למכונה משומשת, לא בדק את ההיצע והביקוש בשוק, וביסס את טענתו על הערכה סתמית וחסרת כל תימוכין בחומר הראיות.

 

1. שוב, וכפי שנקבע לעניין מכונת הקמה לקרטונים חומים, מאחר שפרי מבח"ר לא הציגה נתונים כלשהם שיש בהם כדי לאפשר לבית המשפט להעריך שווי המכונה אפילו לא  בקירוב ומאחר שבפני פרי מבח"ר עמדה האפשרות להוכיח את טענתה בראיות של ממש כגון חוות דעת שמאי, אין מקום לפסיקת סכום כלשהו, אף לא על דרך האומדנא. דרך פיצוי זו לא נועדה למקרים כאלה שבהם בעל הדין אינו מציג תשתית ראייתית מינימאלית להוכחת הטענה על אף שיכול היה לעשות כן.

 

מכשיר קשירה ידני מותח מהדק

 

1. גם מכשיר זה הופיע ברשימת הציוד שצורפה להסכם השכירות ואשר כללה פירוט של הציוד שנמסר ליבולי גליל עם חתימת ההסכם ומסירת המושכר לידיה. בדו"ח המסירה צוין במפורש, כי המכשיר לא היה במפעל בעת החזרת החזקה במושכר. כפי שנקבע ביחס לשני המכשירים הקודמים, אילו היה ממש בטענת עציוני באשר להימצאות המכשיר בחצרי המפעל במועד המסירה, ניתן לצפות ממנו, כמי שנכח במעמד המסירה או מהשמאי סנדובסקי, להסתייג מן הקביעה, כי המכשיר חסר. על כן, זכאית פרי מבח"ר, מבחינה עקרונית, לקבל מיבולי גליל שווי המכשיר במועד המסירה.

 

ברם, גם ביחס למכשיר זה לא הציגה פרי מבח"ר ראיות כלשהן לעניין שוויו, והסתפקה בהערכתו של אברהם מייסטר ולפיה, שווי המכשיר עמד על 50% מערכו כחדש. כאמור, להערכה זו לא היה בסיס עובדתי, שכן מדובר בהערכה סתמית של בעל דין מעוניין, שלא ביצע בדיקות ולא ערך ובירורים כלשהם בטרם נתן את הערכתו.

 

הערכה כאמור שמבוססת על שום דבר, אינה יכולה לשקף את ערכו של המכשיר ולו באופן הגס ביותר, ואין בה כדי לשמש בסיס לפסיקת סכום, אפילו לא על דרך האומדנא.

 

1. סיכומה של נקודה זו – פרי מבח"ר לא השכילה להוכיח את טענת הקיזוז השניה שעניינה פריטים שנמסרו ליבולי גליל ולא הושבו לה עם החזרת החזקה במושכר לידיה. על כן, הנני דוחה את טענת הקיזוז, ככל שהיא נוגעת לפריטים אלה.

 

 

חיובים כפולים

 

1. טענת קיזוז נוספת שהעלתה פרי מבח"ר מתייחסת, כאמור, לפריטים כפולים שהופיעו הן בדו"ח קמיל והן ברשימה עמ/1. בעניין זה קיימת הסכמה בין הצדדים, כי פריט שלגביו קיימת כפילות, זכאית פרי מבח"ר לקבל את שוויו בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם הרכישה, דהיינו 65.25% מהשווי שנקבע בעמ/1. להלן אדון בכל אחד מאותם פריטים שלגביהם הועלתה טענת הכפילות ואבדוק אם צודקת פרי מבח"ר בטענתה.

 

תוכנת עשת איילון לבית אריזה

 

1. טענת פרי מבח"ר היא שבגין תוכנה זו היא שילמה פעמיים; פעם אחת היא שילמה סכום של 33,725 ₪ בהתאם לפסק הבוררות, ופעם שניה שילמה סכום של 58,000 ₪ בהתאם להסכם הרכישה. על כן, כך נטען, מששילמה פרי מבח"ר פעמיים בגין אותה תוכנה, מן הדין להשיב לה את הסכום ששילמה ליבולי גליל בגין אותה תוכנה בהתאם להסכם הרכישה, קרי סכום של 58,000 ₪.

 

יבולי גליל טוענת מנגד, כי התוכנה שנכללה בעמ/1 היא תוכנה חדשה, משודרגת יותר ושונה מהתוכנה שבגינה חויבה פרי מבח"ר בפסק הבורר. מאחר שמדובר בתוכנות שונות, יש לדחות את טענת פרי מבח"ר באשר לכפילות בתשלום.

 

1. בעניין זה עדיפה בעיניי גרסתה של פרי מבח"ר. יבולי גליל מבססת את טענתה שמדובר בתוכנה שונה ומשודרגת יותר על עדותו של סנדובסקי, אשר טען כי אמנם מדובר בתוכנות שתפקידן זהה, אך לטענתו התוכנה בעמ/1 היא תוכנה חדשה ומשודרגת יותר.

 

לא נתתי אמון בגרסתו של סנדובסקי, אשר עשה עליי רושם שלילי ביותר. התברר כי סנדובסקי אשר פעל בתחילת הדרך כשמאי מטעם כונס הנכסים ואמור היה להיות עד אובייקטיבי, שינה את תפקידו בהמשך הדרך ונתן חוות דעת מטעם ולבקשת יבולי גליל באותו תיק שבו הוא שימש כמומחה ניטראלי. התנהלות זו אינה תקינה ואינה ראויה, ויש בה כדי לפגום באמינות גרסתו מן הבסיס.

 

יתרה מכך, בחקירתו הנגדית התברר, כי סנדובסקי ערך את ההשוואה בין דו"ח קמיל לבין עמ/1 במטרה לעמוד על טענות פרי מבח"ר לעניין הכפילויות, מבלי שעמדו בפניו חשבוניות וקבלות שמהן ניתן לקבוע אם מדובר באותם פריטים, מבלי לעשות בדיקה חוזרת במפעל על מנת לבדוק את הפריטים עצמם, והסתפק בהשוואת הרשימות עצמן. בדיקה כאמור הינה בדיקה שטחית שאינה מאפשרת לסנדובסקי לעמוד ולבדוק לעומק את טענת הכפילות ולקבוע אם הייתה כפילות כנטען. דברים אלה יפים כמעט לכל הפריטים שהועלתה לגביהם טענת כפילות, והם טובים מקל וחומר באשר לתוכנת עשת איילון, אשר נושאת את אותו שם ומבצעת את אותו תפקיד שביצעה התוכנה הקודמת שלטענת סנדובסקי הוחלפה בחדשה.

 

1. זאת ועוד, לתצהיר עדותו הראשית לא צירף עציוני קבלות, חשבוניות ומסמכים כלשהם שמהם ניתן ללמוד על רכישת תוכנה חדשה כנטען על ידו. כאמור, טענות פרי מבח"ר לעניין הכפילות בתשלום הועלתה כבר בשנת 2002, סמוך מאוד לאחר עריכת עמ/1. על כן, יש להניח כי אילו היה ממש בטענת יבולי גליל לעניין רכישת תוכנה חדשה ומשודרגת יותר, עציוני היה דואג לצרף את המסמכים, החשבוניות והקבלות המעידים על כך.

 

בהקשר זה ראוי להזכיר את הכלל הנוגע להימנעות בעל דין מלהציג ראיה רלבנטית שברשותו. הלכה פסוקה היא שהימנעות בעל דין מלהציג ראיה שברשותו, פועלת לרעתו במובן זה שמניחים, כי אילו אותה ראיה הייתה מוצגת, היה בה כדי להפריך את גרסת בעל הדין שנמנע מהצגתה. על כן, הימנעות יבולי גליל מלהציג את המסמכים והחשבוניות שמעידים על רכישת תוכנה חדשה מלמדת, כי לא בוצעה רכישה כאמור, וכי הטענה בעניין זה הינה חסרת בסיס.

 

1. לעומת זאת, העיד אברהם אדלר (מנהל האחזקה במפעל מטעם פרי מבח"ר משנת 1971 ועד 1995 ומנהל האחזקה במפעל גם בתקופה בה החזיקה בו יבולי גליל), כי בשנת 1997, כשנתיים לאחר שיבולי גליל שכרה את המפעל מפרי מבח"ר, החליט מוטי עציוני להחליף את המחשבים והתוכנה של מכונת המיון, ובמסגרת זו רכשה יבולי גליל תוכנה חדשה ומתקדמת יותר מחברת עשת איילון. לדבריו, מאמצע שנת 1997 ועד ליוני 2002, המועד בו נחתם הסכם הרכישה, לא רכשה יבולי גליל תוכנה חדשה עבור מערך המיון מחברת עשת איילון או מכל חברה אחרת, וכי בתקופה זו נתנה חברת עשת איילון שרותי תחזוקה למערכת הקיימת, לרבות לתכנה שנרכשה בשנת 1997, אך לא החליפה אותה בחדשה או במתקדמת יותר.

 

בחקירתו הנגדית חזר אדלר על גרסתו בתצהיר העדות הראשית והסביר, כי אילו יבולי גליל הייתה מחליפה את התוכנה בחדשה או במתקדמת יותר, הוא חייב היה לדעת על כך, מאחר שהוא עשה כיולים וטיפולים למכונת המיון שהתוכנה באה לשרת. אדלר הוסיף, כי אפילו מדובר היה באותה תוכנה אך בגרסה חדשה יותר, הוא חייב היה לדעת על כך לאור העובדה שהוא טיפל ותחזק את מכונת המיון באופן שוטף.

 

1. עדותו של אברהם אדלר הייתה מקובלת עליי, הוא עשה עלי רושם חיובי, ואני מאמין לעדותו. עדות זו מקבלת חיזוק הן מן העובדה שמדובר באותה תוכנה שגם לטענת יבולי גליל מבצעת תפקיד זהה לתפקיד של התוכנה שהוחלפה כביכול והן מן העובדה, כי יבולי גליל נמנעה מלהציג מסמכים או ראיות שיש בהם כדי לתמוך בגרסתה בעניין זה.

 

1. סיכומה של נקודה זו – פרי מבח"ר עמדה בנטל להוכיח, כי קיימת כפילות ביחס לתוכנת עשת איילון, וכי היא שילמה עבור תוכנה זו פעמיים; פעם אחת במסגרת פסק הבורר ופעם שניה במסגרת הסכם הרכישה. בנסיבות אלו, זכאית פרי מבח"ר להשבת הסכום ששילמה עבור התוכנה בהתאם להסכם הרכישה.

 

1. עיון בהסכם הרכישה וברשימה עמ/1 מגלה, כי פרי מבח"ר שילמה סכום של 58,000 ₪ לא רק עבור תוכנת עשת איילון, אלא גם עבור מחשב מערך מיון, מסך 14, עכבר וכונן דיסקים, כך שאין ספק כי עבור תוכנת עשת איילון שולם סכום נמוך מהסכום הנטען על ידי פרי מבח"ר. יתרה מכך, בהתאם לטענות פרי מבח"ר, היא שילמה עבור אותה תוכנה סכום של 33,725 ₪ בהתאם לפסק הבורר שניתן בחודש 9/01, כתשעה חודשים בלבד לפני החתימה על הסכם הרכישה. אין זה סביר שבפרק זמן של כשבעה חודשים שווי התוכנה עלה ל-58,000 ₪.

 

לאור האמור ובהתחשב בפרק הזמן הקצר שחלף מאז מתן פסק הבוררות ועד החתימה על הסכם הרכישה, הנני סבור כי שווי התוכנה שנלקח בחשבון בעמ/1 עמד על סך 33,725 ₪, בגובה הסכום בו חויבה פרי מבח"ר בפסק הבוררות. בהתאם לנוסחה שהוסכם עליה בין הצדדים בהסכם הרכישה לצורך התחשבנות עתידית בין הצדדים, יחושב שווי כל פריט כמכפלה של המחיר שנקבע בעמ/1 ב-65.25%. על כן, זכאית פרי מבח"ר להשבת סכום של 22,000 ₪, אשר מהווה מכפלת הסכום של 33,725 ₪ ב-65.25%.

 

מסופוני אלקסון

 

1. בפסק הבוררות חויבה פרי מבח"ר בסכום של 32,055 ₪ בגין פריט זה (פריטים 112, 119, 120 ו-123 לדו"ח המומחים). אותו פריט מופיע ברשימה עמ/1 ובגינו חויבה פרי מבח"ר בסכום נוסף של 17,000 ₪. על כן, מבקשת פרי מבח"ר להשיב לה את הסכום ששולם לה בגין פריט זה בהתאם להסכם הרכישה.

 

יבולי גליל טענה, כי אמנם מדובר באותם מסופונים אשר פורטו בדו"ח המומחים, אך החיוב בעמ/1 מתייחס להתאמות שבוצעו בתוכנה לצורך התאמתם לשנת 2000. בעניין זה מסתמכת יבולי גליל על מכתב ההבהרות שערך סנדובסקי בעקבות ההשגות של פרי מבח"ר לרשימה עמ/1.

 

1. אין בידי לקבל את טענות יבולי גליל בעניין זה וכמה טעמים לדבר: ראשית, עדותו של סנדובסקי לא הייתה מהימנה כמפורט לעיל, ואינני מוכן לבסס ממצאים שבעובדה על סמך עדות זו בלבד; שנית, עדותו של סנדובסקי מבוססת על השערות, מבלי שהוצגו לו על ידי יבולי גליל חשבוניות או מסמכים כלשהם שמהם ניתן ללמוד על ההתאמות שכביכול בוצעו בשנת 2000. שלישית, יבולי גליל לא הציגה חשבוניות שיש בהן כדי לתמוך בטענה בעניין זה על אף שמסמכים אלה אמורים להימצא ברשותה. כבר הזכרנו לעיל את הכלל הנוגע להימנעות בעל דין מלהציג ראיה רלבנטית שברשותו על אף שניתן לצפות ממנו לעשות כן. כלל זה חל גם בהקשר זה. רביעית, ברשימה עמ/1 צוין במפורש, כי התשלום הינו בגין מסופון אלקסון, מבלי שהוזכרה ולו ברמז הטענה בדבר התאמת התוכנה לשנת 2000. אילו היה ממש בטענת יבולי גליל, ניתן לצפות כי ברשימה עמ/1 ירשם הדבר במפורש.

 

1. מאחר שקיימת כפילות בתשלום עבור פריט זה, זכאית פרי מבח"ר להשבת הסכום ששילמה בגינו בהתאם להסכם הרכישה. בהתאם לנוסחה שהוסכם עליה בהסכם, זכאית פרי מבח"ר ל-65.25% משווי הפריט כפי שנקבע בעמ/1, קרי ל-11,093 ₪.

 

מרכזית יורוקום

 

1. פרי מבח"ר טענה, כי היא חויבה בחיוב כפול בגין מרכזית יורוקום והפנתה בעניין זה לפריטים 135 ו-239 לדו"ח המומחים ולפריטים א-14 ו-א-25 עד א-28 לרשימה עמ/1.

 

עיון בדו"ח המומחים מלמד, כי הפריטים 135 ו-239 מתייחסים למרכזית יורוקום ולציוד תקשורת, ואילו הפריטים בעמ/1 מתייחסים למגבר כריזה ולמרכזיית טלפונים (א-14), טלפון פנסוניק דו קווי (א-25), טלפונים לתחנות רגילות (א-26), טלפונים לתחנות חכמות (א-27) ומרכזיית טלפונים דיגיטאלית פנסוניק (א-28). מדובר, אם כן, בפריטים שונים לגמרי, כך שאין כפילות בכלל. פרי מבח"ר לא פירטה מדוע לטענתה הפריטים שבגינם חויבה בעמ/1 הם אותם פריטים שחויבה בהם על פי דו"ח המומחים על אף שמדובר לכאורה בפריטים שונים.

 

1. על אף שלכאורה אין המדובר באותם פריטים, ומאחר שיבולי גליל הודתה בקיומה של כפילות חלקית ביחס לסכום של 4,750 ₪, הנני קובע כי בפריט זה קיימת כפילות בסכום זה. בהתאם למוסכם, זכאית פרי מבח"ר 65.25% מסכום זה, דהיינו לסך של 3,100 ₪.

 

מדפסות

 

1. לטענת פרי מבח"ר, בגין המדפסות היא חויבה על ידי הבורר בתשלום סכום של 25,370 ₪ (פריטים 113, 131 ו-132 לדו"ח המומחים) ובהסכם הרכישה היא חויבה פעם נוספת בגין אותן מדפסות בסכום של 5,000 ₪ (פריט א-6 לרשימה).

 

יבולי גליל טענה בהסתמך על מכתב ההבהרות של סנדובסקי, כי במפעל היו 11 מדפסות, פרי מבח"ר חויבה בדו"ח המומחים רק עבור 3 מדפסות ולפיכך הוא כלל בעמ/1 8 מדפסות שלא שולם בגינן בהתאם לפסק הבורר.

 

1. גם בעניין זה עדיפה בעיניי גרסתה של פרי מבח"ר על פני גרסתה של יבולי גליל. פרי מבח"ר צירפה לתצהירו של אברהם מייסטר את החשבוניות שהיוו בסיס לחיובה בהתאם לפסק הבורר. עיון בחשבוניות אלה מעלה, כי פרי מבח"ר חויבה בפסק הבורר ב-5 מדפסות, לכל הפחות. יתרה מכך, גם בדו"ח המומחים לא צוין כי חיובה של פרי מבח"ר בפסק הבורר הוא בגין 3 מדפסות בלבד וזאת בניגוד לנטען כל ידי סנדובסקי. אכן, החיוב בפריטים 131 ו-132 לדו"ח המומחים הינו בגין שתי מדפסות בלבד (מדפסת אחת בכל פריט), אך החיוב בפריט 113 הינו בגין "מדפסות". השימוש במונח "מדפסות" בפריט 113 מלמד, כי החיוב הינו בגין יותר ממדפסת אחת. גם סכום החיוב בפריט 113 שעמד על סך 22,140 ₪ מלמד, כי מדובר בחיוב בגין מספר מדפסות ולא בגין מדפסת אחת.

 

זאת ועוד, יבולי גליל לא צירפה חשבוניות, קבלות או מסמכים כלשהם שיש בהם כדי להעיד על רכישת מדפסות נוספות מעבר לאלה בהן חויבה פרי מבח"ר בפסק הבוררות. מסמכים אלה, אילו היו קיימים, נמצאים ברשותה של יבולי גליל והייתה יכולה לצרף אותם לתצהיריה בתמיכה לטענותיה בעניין זה. הימנעות יבולי גליל מלצרף את המסמכים פועלת לרעתה ומצביעה, כי לא בוצעו רכישות כאמור ולכן מסמכים אלה אינם בנמצא.

 

1. מאחר שטענת הכפילות הוכחה, זכאית פרי מבח"ר להשבת סכום של 3,263 ₪, המהווה 65.25% מהשווי שנקבע בעמ/1 (5,000 ₪).

 

מכונת צילום גסטטנר

 

1. מכונת צילום גסטטנר מופיעה הן בחוות דעת המומחים (פריט 161) והן בעמ/1 (פריט א-9). מאחר שאותה מכונת צילום מופיעה על פי הנטען גם בדו"ח המומחים וגם בעמ/1, זכאית פרי מבח"ר להשבת הסכום ששילמה עבורה בהתאם להסכם הרכישה.

 

סנדובסקי לא התייחס בדו"ח ההבהרות למכונת הצילום ולא קבע לגביה ממצאים כלשהם. לעומת זאת, מרכדי עציוני טען בתצהירו, כי מכונת הצילום שפורטה בדו"ח המומחים היא מכונה ישנה, ואילו המכונה שהוזכרה בעמ/1 היא מכונת צילום חדשה, עם מעמד.

 

1. אין בידי לקבל את עדותו של עציוני בעניין זה וכמה טעמים לדבר; ראשית, עיון בשתי הרשימות מגלה, כי מדובר במכונת צילום מאותו דגם מבלי שצוין בעמ/1, כי מדובר במכונת צילום חדישה ושונה מהמכונה שבדו"ח המומחים. שנית, עדותו של עציוני לא הייתה מהימנה באופן כללי ולא הייתה מהימנה ואמינה בעניין הכפילויות בפריטים. כפי שפורט קודם, עציוני נתן גרסאות סותרות במחלוקות שונות שהתגלעו בין הצדדים, לרבות בעניין הפריטים שנמסרו לפרי מבח"ר. על כן, לא ניתן לסמוך על עדותו ולא ניתן לקבוע על פיה ממצאים כלשהם. שלישית, אילו היה ממש בטענת עציוני שמדובר במכונה חדשה, ניתן לצפות ממנו שהוא יצרף לתצהירו מסמכים, קבלות וחשבוניות שיש בהם כדי לתמוך בגרסתו. שוב, העובדה שהוא לא עשה כן פועלת לרעת יבולי גליל.

 

1. מאחר שעלה בידי פרי מבח"ר להוכיח כפילות בתשלום בגין מכונת הצילום, היא זכאית להשבת הסכום ששולם על ידה בגינה על פי הסכם הרכישה בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם. המחיר שנקבע למכונת הצילום בעמ/1 הינו 2,000 ₪ ולפיכך זכאית פרי מבח"ר להשבת סכום של 1,305 ₪, אשר מהווה 65.25% מהשווי שנקבע בעמ/1.

 

כסאות וציוד משרדי

 

1. בדו"ח המומחים חויבה פרי מבח"ר בסכום של 2,545 ₪ בגין כיסאות (פריטים 162 ו-167 לדו"ח המומחים), ובגין אותם פריטים ממש, כך נטען, היא חויבה בסכום של 4,000 ₪ בעמ/1 (פריט ב-2).

 

1. אין בידי לקבל את טענות פרי מבח"ר בעניין זה. בדו"ח המומחים צוין כי פרי מבח"ר חויבה בגין כסאות בסכום האמור, מבלי שפורטו סוגי הכסאות, האם מדובר בכסאות רגילים, בכסאות מנהלים או בסוג אחר. לעומת זאת, ברשימה עמ/1 התייחסו הצדדים לסוגי הכסאות וציינו, כי מדובר בין היתר בכסאות מנהלים עם ריפוד בד, כסאות רגילים עם ריפוד בד ועוד. מהשוואת הרשימות לא ניתן לקבוע, כי מדובר באותם כסאות ובחיובים כפולים.

 

1. בעדותו התייחס אברהם מייסטר לכפילות הנטענת וביסס את טענתו על השוואת הרשימות בלבד, מבלי להתייחס לסוגי הכסאות בכל אחת מן הרשימות ומבלי אפילו לטעון, כי הוא יודע מידיעה אישית, כי הכסאות בהם חויבה פרי מבח"ר בדו"ח המומחים הם אותם כסאות שפורטו בעמ/1. כאמור, מהשוואת הרשימות לא ניתן להגיע למסקנה אליה הגיע אברהם מייסטר שכביכול מדובר באותם כסאות. משלא הוכחה כפילות בפריט זה, אין מקום להורות על השבת הסכום ששולם בגינו.

 

משקל פריזמה

 

1. יבולי גליל מודה בקיומה של כפילות חלקית בפריט זה, ובהסתמך על מכתב ההבהרות של סנדובסקי היא טוענת, כי יש להפחית סכום של 2,500 ₪ מכיוון שיחידות השקילה והראשים הוחלפו על ידי יבולי גליל לאחר פסק הבורר.

 

גם בעניין זה אין בידי לקבל את טענות יבולי גליל. ראשית, סנדובסקי אישר בחקירתו הנגדית, כי הוא לא ראה חשבוניות המעידות על רכישת יחידות שקילה חדשות ועל החלפת הראשים, כך שעדותו בעניין זה מבוססת על דברים שנמסרו לו על ידי עציוני או נציג אחר של יבולי גליל. מלבד העובדה שמדובר בעדות שמועה בלתי קבילה, הרי מדובר בעדות אשר מבוססת על נתונים שנמסרו לעד מבעל עניין בדבר, עובדה שמחלישה עוד יותר את אמינות עדותו של סנדובסקי. שנית, גם בקשר לפריט זה יכולה הייתה יבולי גליל להציג מסמכים, קבלות או חשבוניות שמעידות על ביצוע הרכישות כאמור, אך היא נמנעה מלעשות כן. עובדה זו והימנעותה של יבולי גליל מהצגת ראיות שברשותה פועלת לרעתה במובן זה שיש להסיק מאי הצגת החשבוניות שכלל לא בוצעו רכישות כנטען.

 

1. שווי המשקל האלקטרוני הוערך, בהתאם לאמור ברשימה עמ/1, בסך 5,000 ₪, ולפיכך זכאית פרי מבח"ר להשבת סכום של 3,263 ₪, אשר מהווה 65.25%.

קווי טלפון

 

1. פרי מבח"ר טוענת, כי על פי הסכם הרכישה והרשימה עמ/1, היא שילמה ליבולי גליל סך של 3,000 ₪ עבור קו טלפון ISDN וקוי טלפון של בזק, ובתמורה יבולי גליל הייתה אמורה לחתום על המסמכים הנדרשים לצורך העברת הבעלות בקווים אלה לפרי מבח"ר. לטענתה, משפנתה לבזק, וביקשה מהם לחבר את הקווים, נמסר לה כי יבולי גליל נתנה הוראה לנתק את הקווים. לפיכך נאלצה פרי מבח"ר להזמין את הקווים שוב ולשלם את מלוא הסכום הנדרש בגין הזמנת קו חדש.

 

יבולי גליל טענה, כי בעת רכישת קווי הטלפון, מטרת פרי מבח"ר הייתה לקבל לידיה את מספרי הטלפון הספציפיים בהם השתמשה יבולי גליל, וזאת בכדי לשמר את קשרי הלקוחות ואת המשכיות השירות. בניגוד לטענות פרי מבח"ר, כך נטען, יבולי גליל עשתה כל הדרוש על מנת שהקווים יועברו לשימושה של פרי מבח"ר. משלא הפרה יבולי גליל את ההסכם, אין מקום להורות על השבת סכום כלשהו ששולם בגין הקווים.

 

1. לא שוכנעתי בטענות פרי מבח"ר בעניין זה. פרי מבח"ר לא הציגה מסמך כלשהו שיש בו כדי להוכיח, כי יבולי גליל ניתקה את הקווים. טענת אברהם מייסטר ולפיה נמסר לו על ידי נציגי בזק, כי יבולי גליל נתנה הוראה לניתוק הטלפונים, הינה בגדר עדות שמועה, שאינה קבילה. יתרה מכך, על פי עדותו של אברהם מייסטר בחקירתו הנגדית, קווי הטלפון במפעל הם אותם קווים אשר שימשו את יבולי גליל, כך שמבחינת פרי מבח"ר הייתה המשכיות. זאת ועוד, עיון בנספחים יז'1 עד יז'5 מגלה, כי בגין חלק מהקווים שילמה פרי מבחר את החשבוניות עבור חודשים 5-6/02, מבלי שצוין באותן חשבוניות, כי הקווים מנותקים. אמנם חויבה פרי מבח"ר בסכום של 272.08 ₪ בגין התקנה, אך על סמך כיתוב זה בחשבונית לא ניתן לקבוע, כי יבולי גליל לא עמדה בהתחיבויותיה על פי ההסכם, כי היא ביקשה לנתק את הטלפונים, וכי היא לא הייתה מוכנה לחתום על המסמכים הדרושים לשם העברת המנויים לפרי מבח"ר.

 

1. משלא הוכח כי יבולי גליל הפרה את התחייבויותיה על פי ההסכם בעניין זה, אין מקום להורות על השבת הסכום ששולם בהתאם לרשימה עמ/1.

 

אי העברת הבעלות במלגזה

 

1.  בהתאם להסכם הרכישה, רכשה פרי מבח"ר מיבולי גליל מלגזה מסוג מניטו, בסכום של 76,000 ₪. מאחר שבעת החתימה על הסכם הרכישה רבץ על המלגזה עיקול, הוסכם בסעיף 8 להסכם הרכישה, כי יבולי גליל תמציא לפרי מבח"ר "אישור על הסרת העיקול של מלגזת המניטו עד ליום 24 ביולי 2002". בסעיף 9 להסכם הוסכם, כי "אם יווצר קושי בהסרת העיקול ו\או בשימוש במלגזה, תוחזר המלגזה לידי יבולי גליל, במצב תקין ושמיש כפי שנמסרה, תמורת סך של 80,000 ₪ (כולל מע"מ)". לטענת פרי מבח"ר, העיקול על המלגזה לא הוסר ולפיכך היא מבקשת לחייב את יבולי גליל להשיב לה סכום של 80,000 ₪ ולקזז סכום זה מסכום החוב.

 

1. מדובר בטענה מופרכת וחסרת בסיס שמוטב היה אילו לא הייתה נטענת כלל. כפי שעולה מהסכם הרכישה, פרי מבח"ר ידעה על העיקול שרבץ על המלגזה, הצדדים צפו את האפשרות שיווצר קושי להסרת העיקול ולפיכך הם קבעו מנגנון השבה ברור ויעיל.  במקרה כזה, פרי מבח"ר תשיב את המלגזה ליבולי גליל, ובתמורה תשיב לה יבולי גליל סכום של 80,000 ₪. אין מחלוקת, כי פרי מבח"ר לא השיבה ליבולי גליל את המלגזה מעולם ובעצם עד היום הזה המלגזה לא הושבה לפרי מבח"ר. יתרה מכך, בחקירתו הנגדית אישר אברהם מייסטר, כי פרי מבח"ר מכרה את המלגזה לגורם שלישי, כך שלא זו בלבד שהמלגזה לא הושבה ליבולי גליל, אלא יצאה מחזקתה של פרי מבח"ר. בנסיבות אלו שבהן לא הוחזרה המלגזה ליבולי גליל, לא קמה לפרי מבח"ר, עפ"י הראות ההסכם, זכות השבה.

 

יתרה מכך, העיקול שרבץ על המלגזה הוסר כבר בשנת 2003, וממועד זה ואילך יכולה הייתה פרי מבח"ר להעביר את הבעלות במלגזה על שמה או על שם החברה שרכשה ממנה. טענת פרי מבח"ר שהיא לא הייתה יכולה לרשום את המלגזה על שמה היא טענה חסרת בסיס, שכן גם אם יבולי גליל לא שיתפה פעולה בעניין זה, אין בכך כדי לפגום בבעלותה של פרי מבח"ר במלגזה מבחינה מהותית ואין בכך כדי למנוע ממנה לפנות לבית המשפט בתביעה הצהרתית שהמלגזה היא שלה.

 

1. פרי מבח"ר בחרה לשבת בחיבוק ידיים במשך כתשע שנים, מבלי לבטל את ההסכם בנוגע למלגזה, ומבלי להחזיר את המלגזה ליבולי גליל. ככל הנראה סברה פרי מבח"ר כי היא תוכל גם ליהנות מן המלגזה ולעשות בה שימוש וגם לא לשלם תמורתה בטענה שיש לקזז את התמורה מן החוב הנטען. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם והיא אף נגועה, במידה מסוימת, בחוסר תום לב.
2. סיכומם של דברים, לא מוטלת על יבולי גליל חובה להשיב לפרי מבח"ר את שווי המלגזה, בעיקר מן הטעם כי המלגזה לא הוחזרה ליבולי גליל ואף נמכרה ע"י פרי מבח"ר לגורם שלישי. בהעדר זכות להשבת הסכום, אין מקום לטענת הקיזוז.

 

אי המצאת חשבונית

 

1. יבולי גליל טוענת, כי מאחר שבית המשפט המחוזי קבע, כי התשלום ששילמה פרי מבח"ר ליבולי גליל על פי פסק הבוררות הינו בגדר עסקה אשר חייבת במע"מ, היה על יבולי גליל להמציא לידיה חשבונית מס ערוכה כדין, על מנת לאפשר לה לקזז מס תשומות בגין התשלום האמור. יבולי גליל סירבה ומסרבת להנפיק חשבונית מס כדין ובשל כך נגרם לפרי מבח"ר נזק בגובה המע"מ.

 

בסיכומיה ביקשה פרי מבח"ר למחוק טענה זו מכתב ההגנה על מנת לאפשר לה להגיש תביעה נפרדת, ככל שתמצא לנכון, לאחר מתן החלטת בית המשפט העליון בערעור שהגישה יבולי גליל על חיובה בתשלום מע"מ בגין הסכום שנפסק (סעיף 207 לסיכומים).

 

1. לאור בקשתה של פרי מבח"ר כמפורט בסיכומים ובהתחשב בעובדה שסוגיית המע"מ עדיין תלויה ועומדת בבית המשפט העליון, הנני מורה על מחיקת טענת הקיזוז מכתב ההגנה כמבוקש על ידי הנתבעת.

 

סיכום  טענת הקיזוז

 

1. לסיכום, מסכום החוב של פרי מבח"ר על פי הסכם הרכישה, יש לקזז סכום של 44,024 ₪ בערכים של יום החתימה על ההסכם. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד (20/6/02) ועד היום עומד על סך 73,100 ₪.

 

גובה החוב על פי הסכם הרכישה

 

1. בבקשת הרשות להתגונן ובתצהירו של אברהם מייסטר טענה פרי מבח"ר, כי התמורה אותה התחייבה לשלם ליבולי גליל על פי הסכם הרכישה הייתה אמורה להיות צמודה לשער הדולר כפי שהיה במועד הפירעון של השיקים, קרי בתאריכים 31/8/02, 31/8/03 ו-31/8/04. מאחר ששער הדולר במועדים אלה היה נמוך משער הדולר ביום עריכת ההסכם, יש להתאים את התשלום לשער ביום התשלום ולהפחית מסכום השיקים את ההפרש הנובע מההפרשים בין שערי הדולר במועדים השונים.

 

1. יבולי גליל לא התייחסה לטענות אלה בסיכומיה ונראה, כי היא מסכימה להן. יתרה מכך, מעיון בהוראות ההסכם עולה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי פרי מבח"ר צודקת בטענתה זו. בסעיף 5 להסכם הרכישה נקבע: "מוסכם כי התשלום בגין השכירות, כאמור בסעיף 3, יחושב בשקלים, על פי ערכו היציג של הדולר האמריקאי ביום התשלום בפועל". בהמשך אותו סעיף נקבע, כי "ביום הפירעון העתידי של כל אחת מן ההמחאות, תיערך התחשבנות בין הצדדים (בקשר להפרשי שער). להבטחת תשלום ההפרשים תפקיד פרי מבח"ר בידי עו"ד ארז כהן בנאמנות 3 המחאות, והנאמן יסדיר באמצעותן תשלום ההפרשים אם פרי מבח"ר לא תעשה כן."

 

הנה כי כן, בהתאם להסכם הרכישה, במועד הפירעון של כל אחת מן ההמחאות אמורה הייתה להיערך התחשבנות בין הצדדים לצורך התאמת גובה הסכום לתשלום לשער היציג של הדולר במועד הפירעון של ההמחאות. על כן, יבולי גליל זכאית, כפוף להכרעה בטענות הקיזוז כמפורט לעיל, לסכום השווה ל-30,000$ + מע"מ בהתאם לשער היציג ביום 31/8/03 ולסכום נוסף השווה ל-30,000$ + מע"מ בהתאם לשער היציג ביום 31/8/04. כמו כן, יש לקזז מסכום זה את ההפרש בין הסכום ששולם בפועל בגין שנת השכירות הראשונה ואשר עמד על סך 177,000 ₪ לבין הסכום שהיה על פרי מבח"ר לשלם בהתאם לשער היציג של הדולר ביום 31.8.02.

 

1. השער היציג של הדולר בתאריך 31/8/03 עמד על 4.443 ₪ לדולר, וביום 31/8/04 עמד השער היציג על 4.526 ₪ לדולר. בהתאם לכך, חובה של פרי מבח"ר ליבולי גליל, כפוף לטענת הקיזוז, עומד על הסכומים שלהלן:

 

בגין שנת השכירות השניה, עומד חובה של פרי מבח"ר על סך 157,282 ₪ נכון ליום 31/8/03. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד היום עומד על סך 246,484 ₪.

בגין שנת השכירות השלישית, עומד חובה של פרי מבח"ר על סך 160,220 ₪. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד היום עומד על סך 238,052 ₪.

 

1. שער היציג של הדולר ביום 31.8.02 עמד על 4.66 ₪ לדולר, ובהתאם לכך היה על פרי מבח"ר לשלם ליבולי גליל בגין שנת השכירות הראשונה סכום של 164,964 ₪. בפועל שילמה פרי מבח"ר סכום של 177,000 ₪, ולפיכך היא זכאית להשבת סכום של 12,036 ₪, נכון ליום 31.8.02. סכום זה משוערך להיום עומד על סך 19,448 ₪. סכום זה יש לקזז מחובה של פרי מבח"ר.

 

1. בהתאם לאמור, חובה של פרי מבח"ר בגין דמי השכירות, בכפוף לטענת הקיזוז, עומד על סך 465,088 ₪.

 

סוף דבר

 

1. סכום החוב של פרי מבח"ר בהתאם להסכם הרכישה עומד על סך 465,088 ₪ נכון להיום. מסכום זה יש לנכות את הסכומים שנקבע שיש לקזזם ואשר מסתכמים בסך של 73,100 ₪ נכון להיום, כך שבשורה התחתונה חייבת פרי מבח"ר לשלם ליבולי גליל סכום של 391,988₪ נכון להיום.

 

5129371

54678313

1. אשר על כן, הנני מקבל את התביעות בשני התיקים, ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 391,988 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15% והוצאות משפט בסך 15,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

 

 

 

ניתן היום,  י"ז כסלו תשע"ב, 13 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

 

ערפאת טאהא 54678313-1180/04

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

 

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן